[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אליוש טלבי

אל היצירות בבמה האהובות על אליוש טלביאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אליוש טלביאל היוצרים המעריכים את אליוש טלבי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מפלצת הייתי -
אשר קורעת חלומות ובונה סיוטים.
צרחות קורבנותיי נשמעו באוזניי
עד שאתה הגעת.

זה הפחד - שמתגבר ככל שאני חשופה אליך יותר.
וזה חוסר הידיעה של מה אני בשבילך, זה לא מובן לי.

הבטיח משהו. שידבר כשיחלים. לדעתי הוא עוד מסטול.

זה באמת היה חזק ממני.
זה עדיין.

אנחנו יצרנו היום את הזיכרונות שיצליפו בי מחר.
אני נצרתי היום את המילים, הריח, המבטים, החיוכים והחיבוק
שיציפו בי מחר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכוון פניי בלא לדעת לאן.
אגשש באפלה עד שאמצע אותך.
ביום בו ניפגש - מבטיחה...
אתה תתגאה בי.

בלילה, בחלומותיי - אמשך אליך, אהוב.
שאב אותי אליך, בחזרה.
לתוך החדר. אל הצללים.
אתגעגע.

מה המסר שלך אליי?
רוצה לבכות וכמעט שלא יכולה.
ואולי לא יהיה בזמן הקרוב.

תן לי לבוא אליך,
בפעם האחרונה.
תן לי לחבק אותך,
לפחות עוד פעם אחת.

ראיתי אותה בוכה לך המת
מבקשת סליחה על שנוטשת אותך בקבר הקר.
שמעתי אותה מתייפחת אליך.
קוראת לך לבוא.

ילדה שהייתי, השמים יעידו
לא הייתי מאום מלבד
שבוית מלחמה של עצמי.
מובן שהייתי האויב של עצמי.

אז שוב ראית אותי ושוב בילבלת.
אני יודעת שבהיתי מבט מתחנן,
כנראה שחיכיתי לדבר שבטוח לא יבוא.
בסוף זה הגיע.

לחכות לך בזמני נצח
לרצות אליך ולמות.
לקוות לשמוע את קולך לבטח.
מנותקת מכולם אל הבדידות.

אחיין שלי.
הרבה זמן לא כתבתי...
והינה אני כותבת לך.
השינה בי כמו פסקה לי
ואני ריקה בתוכי...

נסיך הגאות והשפל
שולט אתה ביצר הרע
מביא רק געגוע וסבל
הפכת את חיי לשיגרה

נסיכת המסתורין.
אבק טהור בארץ אפלה.
האור החם בך מאיר אותי-
ילדת השדים האדומים.

נפתחתי אליך. אין חרטה
מגע שפתיך הרך, החם.
מבט עיניך החזק.
מעביר בי רעד, ערגה אליך.

אתה.
מזמן מזמן
בתקופת אהבה מתפוררת
ראיתי אותך וזוהר כ"כ.

רצתה לאהוב ולא ידעה איך.
רצתה להתקרב ולא הבינה למה.
רצתה לשאול ולא ידעה מתי.
פחדה מהפחד והתחולל בתוכה.

מצטערת לפניך על קשר שנולד.
חרטות בשנינו צמחו -
בעיקר על שהכרנו.

הולכת לבדי בחושך
מצפה שמישהו יתן לי יד.
דורכת על דברים
בלי להשים לב.
ואז יש חור לבן, רחוק-רחוק.

נשברתי בלילה הקודם
חלמתי עליך שוב.
אהוב של עבר -
חשבתי ששכחתי את פניך.
לא.

זה אתה שנעלמת לי באופק.
האובססיה דוחפת אותי לך.
נלחמתי בך על אף האמת.
לא רציתי לקבלה.
ואתה, שהיית רחוק כבר מזמן.
אני, שניסיתי להתקרב.

בוא אדון שקט.
הכנס אליי את השלווה
אל תיתן לי לשוטט לנצח
במרחבי השאול.

המעשה המביש כך סוחב כבר שנים.
תעלות של כאב אלכוהול בדמי.
נחושת זוהמה חורטת בתוכי
זכרונות אהבה מכשילים.

צלבת אותי חצי עירומה.
קיללת אותי כפושעת.
אני יודעת שחטאתי.
שרפת אותי במילים
שמחקו בי את הרגש שצמח לו בפנים.

היכן היית, שנפלת בדרך חייך - עגומה?
עדינה, שברירית
עמדת אל מול מכשולי החיים...

ענף ישן של עץ זקן
רדוף רוחות דפק
על חלוני בלילה בקצב
של פעימות מסחרר,
אך אינני מפחדת עוד.

נתקפתי חרדה ךשמע המציאות.
פתע הבנתי את שקרה. שקורה...
החיים עברו.
והנה - אחרי כל שחוויתי
נשארתי עם עצמי.

ההתחלה.
כולן קשות ואיתך היה קל - הרי שתמיד האמנת.
ניגנת במילים יפות.
גרמת תשוקה.

הכאב. הבדידות.
התפרצות של בכי
רוצה אליך.
הזיכרונות שלי. הברק שלי -
משגעים אותי.
מתרגשת כשחושבת עליך

אותך שהפכתי לשר המצב רוח.
מספר ימים וכבר כ"כ.
כ"כ אתה, כ"כ אותך, כ"כ רוצה. אז...

הכירה אותו בעודו חורט את סמל השטן על העץ.
רצתה להכיר אותו ולא ידעה איך.
אמרה לו.
הביט בעיניים גדולות, כחולות, חייך.

היא הייתה ילדה.
שידעה הרבה מן הלא - כלום.
היא הבינה מהחיים דברים שלא עברו לה.
הדברים נגמרו לה עתה.
נשתתקה.

אביט אל תוך תוכי.
נשימותיי נעתקות
למשמע אנוכי.
יש בי את כל
שארע לדעת.
יודעת מי אני.

לא יכולה לברוח יותר. חייבת להקשיב למציאות.
זה הכל שהתנפץ לה מול העיניים וכמה שכואב.
מה אמרת פעם שגרם לה לבכות כ"כ?

כאב. עודנו כאן.
זיכרון. שחזר...
אל תוך ליל זוועות ארוך.
עוד לא שכחתי אותך יקירי.
הלוואי ואפנה מבטי אל אחורי הכתף
ואראה אותך שוב. מחייך.

"ההוא שמרחוק", רק רציתי להצדיע.
אתה מקסים.
אבל כ"כ.
לא ידעתי שזה אתה.
ולא ידעתי כמה.
נחמד.

מחר עוד בוקר חדש בו תכאיב לי.
נכון שאתה עוד רחוק.
מחשבות שוב לוחשות לי.
שאני רוצה תמיד לך.

כעס
ועכשיו מרחמת עלייך
מוכה בודדה שכמותך.
מבט מתחנן בעינייך אליי
ואני התרחקתי ממך...

היא רק רצתה לברוח אל הירח
ולהחילף את האיש על הירח.
שם, רחוק- רחוק מכל הכאב
שלה.

את צריכה לתת לו ללכת
נערה ככלוב של זהב,
בכלוב של זהב.
שחררי אותו לחופשי,
לזה הוא נועד,
לא אמרת שאת אוהבת אותו?

אותך שחפשתי,
בך שמצאתי,
ועכשיו מחכה לך שתבוא...

אינני מבקשת ממך הרבה,
רק חיוך קטן
שיוכל להוכיח לי כי אני אכן קיימת בעיניך.
לא מבקשת שתזכור
את המילים הרבות שהיו בינינו
למרות שזה חלום חיי כמעט.
אל תאכזב אותי,
כי מזה אני מפחדת.

היכן הבחור שצחק איתי,
שנתן לי אהבה?
היכן הבחור שנתן לי חופש,
וחיבוק תמיד כשארצה?

אל המרחק מביטה,
זוכרת ימים של שנינו.
אהובי-
לא שכחתי, לא סלחתי...
ולא המשכתי הלאה.

אל מנגינת פיך ארחף,
קולך - שושנים לאוזניי...
אל מודעותי,
אליך יקירי...
אהבתי.

באהבתך...
את אהבתך אבקש...
גופי - ליבי - אליך.
זכרונותיי - בקולך העוטף, בעיניים בטוחות,
הנוגעות, באהבתך אליי...

מרור כל חייה,
היא חיה בפחד

אסלול לפני את דרך המלכים.
אקרא לך לבוא,
כשאהיה מוכנה
אביט בך שונה

אינני שומעת ולו- לרגע את מנגינת פיך-
אל אוזניי...
יקירי...
אהובי!

ומה אומר, את
שלא אמרתי?
לך אהובי הרחוק
ובבוא הרגע בו ניפגש-
אלטף פניך,
אותן אדמיין עכשיו,
עיניך,
אותן לא אראה עכשיו...

ואת נערה
שאינך יותר כאן
שאותך צעירה אזכור.
כי אתנו
כבר לא תזדקני.

שמש של תקווה שוקעת
וירח של יאוש זורח
במרומי התאווה השחורה מכפור.
כוכבים של שינאה מטילים ספק
במין מטורף שהתרחש בליל אמש...

המוות בוכה, כי קיווה כ"כ
לבוא אליי בחלומי ולא הצליח

הלילות השחורים מעלים בי דמע
כשהריקנות מציפה אותם.

וכשהוא כמו סמרטוט
הלב בה נשבר.
הכאב בה מרוט.
זה קרה בעבר.

אותך שחיפשתי, בך שמצאתי,
ועכשיו מחכה לך שתבוא
באפלולית הלילה מביטה אני
בעודני יושבת על מדרגות ביתי,
מחכה לך

במיטה הזאת -
היו ימים בהם היינו.
ובצד שלך - אתה,
ובלעדיי
ואני...
ובצד שלי...
זאת היא -
זאת היא...

במקום חדש -
לשקט שקיויתי...
במקום החדש -
אליו ברחתי ממך, יפה שלי...
עזבתי שם עבר שלנו,
חשבתי שעזבתי, אבל זה רדף אותי
עד לכאן.

בין הבריות מתהלכת,
בשפתים צוחקת!
בעיניים בוכה.
ובלילות

מצב
באה ילדה.
דיברה על כאב
זרוקה. קרועה
נכנסת לבדה לחדר

אהבה אמיתית
בין דובר צרפתית-
לנערה אלמונית...
האם היא תשרוד?

דמות רחוקה,
אתה- שהארת לי דרך,
והיא הייתה ארוכה...

לא לראות יותר את הנערה השקטה...
עם שפתים יפות שמסתירות גשר
וחיוך של מיליון דולאר.

הימים שעברו -
בהם לא דיברנו...
ראשי - ליבי - גופי...
נותרו ריק בלעדיך.

הכול עוד לא מת.
אני מחכה שימות כבר.
זה יפסיק לכאוב.

הלילה זה קרה.
מתתי.
וחזרתי לחיות.

נסיכה שתלטנית
בעולם הדמעות משלה את עצמה
כי פופולארית.
קסמים בידיה-
נשלטת ע"י דמיונה...

את עיניך תמיד אזכור,
עודני מתמוגגת על עיניך,
על זיכרון שפגשתי אותן שוב...
אתה, שנותן לי את המבט שלי,
שמחזק אותי,
אותו אוהב...
תסלח לי יקירי על שלא אהיה כאן
יותר...

רשע שאינך, שאכזבת כבר.
הפרח עוד עומד לנבול.
אל האבל...
אל האבן -
שהיא ליבך המר, הטפל משהו,
שכבר אינו מוכר...

מחשבות רחוקות עליך,
זכרונות עמומים,
אתה הינך שם,
כה רחוק,
ונעלם...

זה עניין של לא לדעת.
וזאת חוסר נאמנות.
וזה רק הרצון של לגעת.
עוד לא חל חוק ההתיישנות.

הרי שנפתחתי. אל המודעות העצמית שלי.
ההרמוניה הפנימית שמצאתי. והנה אני

רע שנולד מכרסם בתוכה
עובר מעוות ברחמה,
הלנצח תסבול כאב רגשותיה
על שהיתה כ"כ זולה - מטורפת?

את החרם שהטלת -
על שיר ליבנו מתנגן.
את הזמן שמעביר שם...
לבד...
לבד.
צועק אליי
קורא אליי
ואני - איני שומעת,
כי אינני לצידך.

היא לא רצתה להתאכזב לה שוב, חבר.
לכן לא תצפה לך
כמו המוות בפינה.

אהובי...
לא מצליחה לסלוח לעצמי.
אהובי...
אינני פוסקת לבכות

היה היתה ילדה קטנה
עם שיער חום ועיניים ריקות.
חלשה.

...והיא נפגעה, החלה להתבלבל
כשכל תקוותה נמוגה לעזאזל!

יקירי -
בעיניך נשקפת דמותי,
מתקשה להאמין שאתה אוהב אותי,
מביט בי וצוחק...

כמיהה
הכאב. הגועל. מחלחל בתוכי.
הסבל. הגעגוע. שאותם רק יש לי לומר.
זכרון. חיבוק. מחזקים אותי.

מצפה לך. כי כמו מת.
אבל כמו, ממש כמעט.

זה בא והולך,
ומכאיב ומפתיע.
זה ביחד והכי לבד,
זאת הבדידות ששותה ממנו כשהוא נמצא כאן

הבילבול.
הולך ומתעצם ככל שהזמן עובר?
ואולי אנחנו אלה שקוראים לו לבוא?

הסתכלת המום בתמונה של חייה.
הבנת. חבקת. נרגעה

אהבה
פותחת את ידיה,
כאילו מסה לחבק את האויר,
את ריח הים,
והיא לא מצליחה

היא הייתה צריכה לדמם את כל הכאב החוצה,
ואז להרגיש כאב מבחוץ, על מנת שלא תחוש את זה- היוצא.

לילה טוב יפה שלי, אני כל הזמן איתך,
גם כשלא לידך...
אוהבת תמיד ולתמיד...

אלוהים,
למה אותה ולא אותי?
למה הפכת את העולם למקום פחות טוב?
למה לוקח את אלו שרוצים לחיות?
למה אתה משאיר אותי כאן לבד?

אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך...
אף פעם לא סיפרתי לך שלפעמים אני מקנאת...
לא סיפרתי לך שאני אוהבת מרק עגבניות,
ושתמיד הרגשתי שאני לא עושה מספיק בשבילך...

המצב כ"כ עגום, שהגעתי לרחמים עצמיים וקשה לי מאוד להודות
בזה,
אבל אני כבר מודה!
הפרעות אכילה ששולטות בי - כלא נותנות לי לחיות את חיי.
הלילה הפך ליום וביום אני לא ישנה.

מבולבלת.
הרגש קורא אליך ולא.
כך גם השקט.
וגם הרעש

ראית שתינוקת מתוסכלת
מנסה להשתחרר מכבלי היאוש.
אלכוהול ששט בדמה-
הרס כל טיפת היגיון שהייתה בה

מי הוא הבחור
שאומר שלא אוהב,
ומקריב לה כ"כ הרבה?

אל מסך חייך הבטת,
ראית סרט אחר...
אל עולם חדש שהגעת,
שנזרקת...
ועכשיו את לומדת.

איך אני אגיד לך שלום,
חברה שלי?
כשאני עוד לא מוכנה לזה?
איך זה שאני לא אחבק אותך יותר,
כשאני עוד יכולה לחוש אותך אוחזת בי?

נקרעתי ממך,
ואין חיבוק עכשיו...
הייתי אז ילדה ולא הבנתי...
איך לא ראיתי שאני יכולה לאבד אותך?

מחשבות רחוקות עליך,
זכרונות עמומים,
אתה הינך שם,
כה רחוק,
ונעלם...

מאשימים כשלא אשמים.
אז מדליקים סיגריה.
שואלים שאלות שרחוקות מהמציאות.
נכנסים לדיכאון. אז בורחים.

בעולם נטול אתה - אני מתוודה:
אמנם חי רחוק מכאן,
אבל חושבת אותך

חיים שלי, אבקש מימך סליחה, על שהייתי חסרת אחראיות.
סליחה על שאיכזבתי אותך.
סליחה על שהייתי עיוורת.

פעמיים רק מבט
חיוך חטוף לעברי שלחת.
מילים מעטות אשר רק
מבקשות את האש. ממני.
לחץ עצום מתרוצץ בתוכי
ושום מילה אינה יוצאת מפי.

שמתי עצמי בכלא,
ציפור שבורת כנף...
שאם ציפור דרור הייתי-
אזי הייתי מתה. (הלוואי).

טעמה המר של האכזבה -
עטף אותי פעמים רבות מדי...
טעם הלוואי שלה נותר בי,
חונק את הקשר שלנו,
חונק אותי מלאהוב...
אותך.

אהבה
רוצה כ"כ את הגבר
שנמצא בעולם אחר.
אחוז בחיק הטירוף,
סוגד לרוח סערה
מנגן בלי לדעת
על נבל ליבה -
של אותה נערה.

לב של קרח-
מנסה לחמם אותך...
דם של אש-
נותן לראש שלך לעבוד...
לב של קרח,
איזה מן קור יוצא ממך?

בלילה...
הולכת לישון במחשבות עליך.
אלו הן המחשבות שלפני החלומות,
עליהן אני אחלום כל הלילה.

הקטנה שסבלה כ"כ
בימים הרחוקים
אשר זכורים במעורפל.
שרון נחשפה
וכולה חוששת
מחוסר ביטחון שמשאיר אותה לבד.

תחושתי
מבנה הקודש ששייך לאהובה
פירק לגורמים את קו שפיותה.
כששחר מפציע בכל פעם
היא מתעוררת לעולם של סיוטים

כעס
תישן תינוק מתוק שלי,
הייה שמח, מאושר, כל עוד אתה יכול

וכולם שחיכו לה. עמדו שם מולה.
חיוך אחרון לא זכרה.
בבית הקברות בכתה מעיניה.

תרקדי את מחול הדימום,
רקדי עד שתפלי!
אחוג לי אני סביב חיי,
ואת תרקדי בשבילי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כבר יומיים שלא ראיתי את הילד הזה... אותו האחד עליו לא
מפסיקה לחשוב אף פעם...
הפרפרים בבטן, הגעגוע, הציפייה
לאותו הרגע בו אני אראה אותו שוב!...
נאכלת מבפנים, רק בגלל הציפייה לראות אותו.

השטן שולט בנו
והעולם הוא חרא

ואני פה נגמרת בשקט ממך.
כשאתה כאן - אתה הכי כאן.
כשאתה לא כאן - אתה הכי לא כאן.

אני שונאת אותך בהתרחקות שלך.
אני אוהבת אותך בהתקרבות שלך.
אני שונאת אותך בהתרחקות שלך,
כי אני כ"כ אוהבת אותך,
הקרבה שלך חסרה לי.

בעיסקת חליפין,
את המוות שלך נתת לי ואת חיי נתתי לך.
לא אמרת תודה...

זה לא רק בך.
הגעגוע נושף עמוק אל תוך אזניי.
לחש לי גם אתה ליטוף משקיט פחדים נסתרים

ואת תשארי ילדת מסיבות צעירה וצבעונית,
תחיי בזיכרון שלי תקופות שנראות לי כמו
מגילגול אחר...

טוק טוק
מישהו שומע?
אני מנסה לדבר איתך.
מנסה למצוא הוכחה מציאותית לזה שאתה כאן.
לזה שאתה קיים.
הפרצוף שלך הולך ונעלם לי.
כך גם קולך.

זכרונות
עולם דמיוני משלי שיצרתי כשהייתי קטנה.
בין הבריות התהלכת,
בשפתיים צוחקת!
בעיניים בוכה...

אני בוכה עכשיו.
בגלל הקשר שלנו...
יצא לי לבכות עליך עד עכשיו,
אבל לא ממש,
לא כמו עכשיו...

בעיניים חדשות אלה -
אמצא את החום שחיפשתי,
את החיבוק שאז עטף -
ביטחון נתן כמו שמעולם לא חשתי...

מכתב
הרגש שפעם בתוכי,עמד מלכת - כשניפרדה דרכנו.
החיבוק הזה - להרגיש את השלם.
החיבור הזה - שלאף אחד לא היה.
וכמה שחיפשנו - ובפגישה אחת קצרה...

הקולות אמרו לי להרתיע אותו. הם אמרו לי שהוא האשם.
אתה שבשמים - עזור לי, אם תוכל. אני מפחדת.

תשוקה של אלף גברים ממאנת אל ליבי, אל גופי.
ורק אני עוד רוצה אליך...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כשאנחנו לא ביחד,
משהו חסר לנו,
אנחנו שתי שלוחות שונות -
וכ"כ דומות, של אותה הנשמה.
אנחנו שתי שלוחות שונות -
וכ"כ דומעות,
על שאנחנו לא ביחד...

היום הוא שאל אותי אם אני מרגישה אליו משהו, אמרתי לו שלא...

האנשים שמעורבים ולא מעורבים בחיים שלי...
כל מה שאני לומדת בכל יום.
הכל מציף אותי.
אני כמו חיה ומתה באותו זמן.
שמחה ומאושרת, עצובה ולבד.
רעבה ושבעה, מלאה וריקה...

6 בבוקר עכשיו.
הוא לא יצר קשר מאז אתמול.
אני מתחילה להראות סימנים של היקשרות ורגש...




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
I saw this on a
movie, about a
bus that had to
SPEED around
the city,
keeping at
SPEED over
fifty, and if
its SPEED
dropped- it
would explode!
I think it was
called
"The Bus That
Couldn't Slow
Down".





Homer Simpson


תרומה לבמה





יוצר מס' 56883. בבמה מאז 24/10/05 9:40

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאליוש טלבי
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה