|
תרועת שופר
מהדהדת
ברטט אנושי
יד הגורל
ביום הדין
|
והיא אבודה
בין חומות
הרוגי מלכותייה
|
בצל עץ זית
ידיי ריככתי
לספוג שמן
של אהבה,
מרגעיי הבודדים
|
אדהר אלייך,
מרכבתי ארגמן
להיות לך
נסיך אגדה
|
אגל צוף
פרחי עדן
אשים בשפתייך
|
והנני הולך
בינות רגעייך,
מיותם-
לאתר חלוקי
אהבתך
|
מקבץ נדבות מילותיי
למטבעות לשון ססגוניות
הנפלטות אל הרוח
ההוזה את
דמותה הרחוקה
בתחינת אהבה
ססגונית.
|
חופר בנשמתי
לבקש משאלתך
לחדש אהבתך
ללא עצב
בדף החדש
של חיינו.
|
נשיקה שובבה מתמהמהת
בין הלחישות הטהורות
הממלאות את
נפשי הרכה
בריגושים של אהבה.
|
מנסה להקשיב
לקול פעמייך
השב אליי
מהמרחקים
המאובקים...
שאותך בלעו
בשקיקה
בצמאון אינסופי...
|
בך אתנגן
כשירת ברבור
חומד מקורו
דגה של
|
מגיעה לבשלות,
שיא הכבוד
ונזרקתי...
|
ונושך אני שפתיי
לכסוס מילותיי הקטנות
המחיות כינורות ליבי
לנתיבים של אהבה.
|
משחק באש חובבנית
אל מול
קשתות חיצי שמש
אהבתי
|
משחק באש חובבנית
אל מול
קשתות חיצי שמש
|
ואני פוסע
לתוך
האופק הנעלם
מותיר את
ארמונותיי בחול
משכן
לפיית אהבתי
הנשכחת.
|
ואני עיוור
דרכיי
פולט דמעותיי
למציאות חלומית
גוהרת
מחשבותיה אלמוות.
|
שמש זהובה
האירה פנייה
לחיוכי בגרותי הראשונה,
ועודני ילד.
|
לובש בנשמתי את
חלומותייך
כזר הפרחים שנבל
על מצבת עולמייך
|
בודד באפלה,
נועל
חדרי אכזבתי
נשיקת לילה
|
בובות על חוט
מהלכות לבדן
גלמודות בחייהן
נוסקות לאבדון
הבלתי נמנע
כרותי יד ולשון
נופלות לאדמה
ללא תנועה.
|
פשושי קיץ
ריצדו
באוויר צלול
זימרה של
אוהבים.
|
צלצול חצות,
בלרינה מחוללת
ריקוד תאוותה,
|
בין קני הסוכר
הסוערים ברוח
חיפשתי,
קני ציפורים
להעמיק בהם
צעקות הצער
שבי הלמו
מכותייך.
|
בצלמך אלוהים
בניתי חיי,
הרחק מחושי
סררה
|
מבעירך...
באש בתולין
הנאנקת
בזרות של
שנינו.
|
כאגרוף קמוץ
המתייסר
לערגה חדשה
שתגאלני
מכווית האהבה
|
חליפות פרפרי
תשוקתך ערומה
|
ואני מביט בצללים
תוהה על טיבם
ובוהה בעצמי
בשאלות מוזרות.
|
צדפים מונחים בחול
כאבני דרך
למציאת השביל
הנכון
לתקווה חדשה.
|
ושם נותרתי
לראות חיי
הבזויים
נאבקים על
חירותם
בים הבגידות.
|
אבקני אהבה
פיזרתי לרוח
פרפרים,
שנשאוך הלאה
|
וידך מושטת
משאלה
אל ההרים,
וכוכבי נופל.
|
תרנים של געגוע
מרהיבים זעקתם
בנפשי
כשחפים רבים
על פני המים
הסוערים
|
געגוע נסתר
זורם לתוך
העולם השותק
|
עבי האביב
המייבשים נשמתי
מחליפות העצב
ביהלומי זהב
מטוהרים.
|
ואני יושב בממלכתי
מסמן ראשים
בכוונת דמיונית
מצליף בהם
אשמה
|
עצים מלבלבים
תקוות האביב,
בלעדייך.
|
פעימות כאב
חולף,
הממיתני לאיטו
אל כר לילי
הרטוב
|
ים מצטנף
בטלית גליו,
משיק מניפה
של דמעות
|
דרדר עקצני
פורט נגינתו
זכה,
|
מלקט דרכי,
אושר חתחתים,
זמן עוצר
מלכת,
שיר של געגוע.
|
כשטיח הנפרש
לרגליי
בואכה
היכל הדמעות.
|
כאבן בזלת
עשוקה ,
נלחמת על
חייה
במאבק אינסופי ,
בניצחון החיים.
|
בצילו חסיתי,
נשמה אבודה,
כרותת מוצץ
ילדות משכר.
|
משתובבת נפשי
על דפנות
קסם ילדותי,
מטליאה כתמיה
|
עדרי חלומות
ארווה
קושיות של
געגוע
זולגות מבטן
פעימות
קדיש של
אהבה.
|
כשאת בין
זרועותיי
חולמת את
אהבותייך בלעדיי.
|
גוף מתרוקן מחייו
מחליף פניו
בתמונות החולפות
של החורף האחרון
הנמס בהתפוררותו
אל פתחי שמיים.
|
וצבעי קולבי
התפאורה
הזכירוני
לבל אשטה
בין השיטין.
|
בין גלי הים
השוצפים
לחול זהוב המדבר
אספתי את
עקבות
חטאי הנמהר.
|
שקשוק גלגלי
קטר
פרץ בתוכי
כמרכבות פרעה
דוהרים אל
אבדון
ידוע מראש.
|
חולם,
על אנושות
אחרת,
ללא משא עורבים
צורב
המנקר בתודעה
ללא רחם.
|
ואותך אקח
לספינתי שוקטה
ותהיי לי
לאישה.
|
חורף הולם
בחלונותיי,
זרזיפי גשם
מתנפצים
בגגות רעפים.
|
עייף לצידך,
נשימה כבדה
אחרונה
של הקרבה.
|
מחבקך בליטוף
סגרירי
המלקט דמעותייך
אל נשמתי
חופניים אקח
להרוות סתווי
חייך
באהבתי.
|
ובוכה על חבריי
חיילי הבדיל
שנפלו
במלחמה הלא צודקת.
|
ובאתי רוגש
אלייך
להניק עדר
טלאייך
בחלב חיי.
|
ואני מהרהר לי בפינתי
על חלומות
ישנים וארוכים
שאותם לא הגשמתי.
|
בלילות ללא שינה,
כשאני משחק
עם עצמי...
את משחקי אהבתך.
|
מצליל מחשבתך
תאוות
וילון מרשרש
גופך עלווה.
|
נאמנים לי
חייליי
כקליפת השום
האופפת את
חיי.
|
מבטים שכוחים
של אהבה,
עורגים לגופך
כחלום נשכח.
|
ואכלא בגופך
כעלה נידף,
אחד מני
רבים
|
טלטול מפוכח וקסום
של געגוע
חורץ בי
את שמה הענוג
באותיות זהב מסולסלות
על נגיעות ליבי
האוהב.
|
גשם מטופף
באדוות רגשותיי
נקישות קלות
של תחייה
|
כרחם בשל
לתקווה חדשה,
כבריאה מבטיחה.
|
שם ,
בין הזמירות
הנושנות
של אהבתנו
המתה.
|
אצבע רטובה
חומקת,
צובטת
דמעתך חמימה.
|
והיא יושבת שם,
מצפה
לרגע ממשי
מחביא רזיו
בנשמתה המצפה
לאהוב ליבה.
|
הממתינים לאהובך
שוב
מניכר עלומה
|
מור וקינמון
כשמש דום
נגד
מרבדי תשוקתי
בבסתני תקוותי.
|
טעם שיכר
מתקתקות פי
והנני שיכור.
|
שבבוקר החדש
שגווע לאיטו
למטר דמעותיי
האין סופיות.
|
מנגינת חיים
עליונה
המנקרת בתופי
ערגה
את שמך
ברגשות ימיי
הנעלמים.
|
אצליל מחשבתך
בלאט וילון
מרשרש
גופך אהבה.
|
לעת בוא
הדמדומים.
מבשרי לילה חדש
הקוסם רגעיו
למכוורת האוהבים
|
החולמים ברגעי השקט
את תפילות המחר
כרוח קדים
הומייה
|
אשמורת בוקר
מטוללת קרני
סהר חיוור
נעלם בעיניי
דמעות של
אכזבה.
|
משחקת בחלום יפה
בצל האהבה
האחת והיחידה
הממלאת אותה
באושר ותקווה.
|
מבט שואל
בליבך,
איכה -
גלי נפשי
|
ממעיין תשוקה
לגמתי,
רצף
זמירות תאווה
רשרשתי
|
דוקרן חבוי
פרפר מחוזותיו
על תסיסת
מבוכי הדם
בתגר
פעימת לב
מהוססת.
|
מרקדת נשמתי
לקראת
ספינתך הקרבה
אל ביתי.
|
כותונת ליל
ירח
לבשתי
לקרוא סיפור
של אהבה
לצד
כר לילה
בודד.
|
חולפת לה
בין הפסיעות
הקטנות של הלילה
הקורא תיגר לאצילות
רגשותיי הנעלמים
בחביון הקטן
של האני העצמי
שכבר אינו קיים.
|
חיוך נעורים
טהור.
טעם שיכר
מפילני
|
מעגלות ימיי סחררוני
דקות שאינן חולפות
כתקתוק אורלוגין מעופש
מקריא פעימותיו גסיסה.
|
בך אסעור
כרוח הומיית
סער
לחוף של
אהבה.
|
מלקט שברי
מצפון אנושי
מעל דפי
עיתון השכול
במציאות נוראה
אבודה
|
מנקדת את
גופך,
בטללי נשיקותיי
דרך ושביל
לארמונות ליבך
חשקתי,
לחרוט בנשמתי
מצפוני אהבתך
לאהבני לעד.
|
וידך מושטת
משאלה
אל ההרים,
וכוכבי נופל.
|
חופן זוהר
אושרך
בין רבדי
עמקי מבטייך
|
לובן זיקת
חיי
אסמיקה בפנייך
כפשטות אדם
ניצודה
ביד תאווה.
|
נגיעות של
סתיו
המו בשדרה
מאובקת
רחץ טללים
בצמרות עצים.
|
שלהבת עמומה
אצית בנפשך
סוד רחוק
אעורר בהלמות
ליבך.
הילכתי אלייך
מחסה מאת
רוע
ביקשתיך אישה.
|
בזכרונות מתבשלים
על
עמודי ילדותי
הנשכחת
|
ואת שכוחת אל
במיטתי האחת הגדולה
שהשכילה להכיל את שנינו
למעשים של טבע המנגן שירתו
בלילה ויום..כמעגל חיים
שאינו נסגר לעולם
|
נשיקת עורף
רוטטת,
מתגלגלת
בתוך ציפורני
אהבתי
דבש מכורתי.
|
לופת חלומי
בצלילות
דיין האמת
|
רוח צימרים
שוקטה,
ללבות פזורים,
משיבת פרוות
חורף מאוחר,
על אבק דרכים
מסוחרר.
|
שביל ירוק
טרוד עלי שלכת,
התנפצות קלילה
עקב נמהר
ברחש נעלם.
|
עלים מפויחים
הטילו צל
עגום
בשדרת ברושים
מעוננת
מפיחה נשמתה
למוות.
|
והנני בא
אלייך
ניצת חרבי
בחיקי
|
סופות בכייה סוערות
העיפוני
לשדרת הגעגוע
החולף
לחפש חגיגות
של אהבה נרגשת
בסופו של סתיו
אוקטובר.
|
ואני כאן
מצפה
לחיבוקך החמים
בו אכניף
גופך
לכוך של
אהבה.
|
סיקסקי חצות
מנעימים קולם
ברוחות אבק
של קיץ,
ואני נרדם
לתוך עדיי
חלומות של
אהבה.
|
והד קולי
דואה
במרחבי עולם
כציפור תועה
על ענני
שלכת.
|
פרפרים עייפים
מדלגים
בין הפריחות
המאוחרות
למצוא בדל
אחרון של
תקומה.
|
חתול רחוב
רעב.
מיילל רגעיו
בכי נצור.
|
עשבים שוטים
ליטפוני רוע.
בעירת קוצי
בר,
דיממו שפתיי
עצבות רבה.
|
וליבך אשקה
מימי נשמתי,
עד תתעוררי,
בזרועות אהבתי.
|
מלאי חופני
גלעדי ילדותי
הרחוקה
המשיבני לחיים
בערבות ימיי
|
קרני שמש
אחרונות,
שובבות
חובקות תנומה
אחרונה
על גבי
כנפי ציפורים
לנדידה רחוקה.
|
שם
בין הבריות
הפראיות
ליחכתי
|
נקרעת מתוכי
לתוך תהומות
העבר
|
ואני רוגע
באלומי כיסוס
אצבעך השוקטה.
|
קונכיות תמימות
פולטות
אדי מים עדינים
על גלים מסוחררי
רוח פרצים.
במחול ימי המתנגן
כחליל ראשון
למעשה טבע נאדר.
|
אגמי תשוקה
זולפים
מהמבט הקטוע
הנופל
לאיטו
בלאט
אל מכוות
הנשימות הקצובות
החותרות בכנפיהן
|
עשיקת תאוותך
נוטפת מגופי,
בעוז נר
הלילה
הדועך.
|
ואני,
חולם דמותך
רחוקה,
פצועת אהבה
בסך דלתי
לפרידת עולם.
|
על תאוות
וילון מרשרש
גופך
עלווה
של אהבה.
|
רטט שמיים
נושק בעורפך,
הזייה מתוקה.
|
צביטות מרמה
חולפות במעופן
אל חלונות
החופש ההזוי
כציפורים כלואות
בכלובן
בבדידות אינסופית.
|
נר צפונות
אציתה באהבתך
מגלגל אורו
בנתיבי חושך,
נעלמים
להאיר דרכייך
אל ביתי.
|
צוהר קטן
סותם גולל
על שאלותיי,
לבקש ידך
והנני ילד.
|
בין קריאות
השכווי
ליקיצת התרנגול
טוויתי
מרקם יומי
כחוטי וילון
לילי
|
ואני,
נושם טבעות
של אהבה
לתוך פרגוד
|
ואראה
כי מחכה
את
להסרת מליחות
דמעותיי
פשע של
בגידה בזרועות
אחרת.
|
משרטט געגועיי
בליבך,
משייט בידי
בין אבחות
נשימותייך,
מלקט את
צלופני בכייך
הקרועים
בינות אצבעות
חיי בלעדייך.
|
מרצדת דמותך
בין
קווי חשכת
הליל.
רוח שפתייך
בי מנגנת
צלילי נשיקתך
בתולה.
|
כשמש בוקר
עטופה טללי
רווית דמעותייך
המרקדין חלילי
אהבתך נאמנה.
|
כמשוט רם
על
גלגלי ימיי
שחונים
אסופי שתיקתי
צוננה
|
קולות רבים
עולים,
משאון היום
בין
אבוקות קרקס
לליצנים מזמרים
שירתם
האינסופית.
|
קוץ דרדר
פצעני
חניתות אהבה.
|
רעיון מבזיק --
שם,
בטשטוש אור
גווע
לאחות קרעי
עבר
לסלסלת העתיד.
|
שמש אביב
ליקטה
רשימת זיכרונותיי
בעת קציר
|
כחלום רחוק
החופן ידייך
בידיי
לשאתך עימדי
להיכלי אהבתי.
|
פירות אהבתי
אתן בפיך
ותקחי
כמיים זכים
|
שמש אחרונה
לוטפה
זיו פנייך,
ברטט
תשוקה נעלמה
אסיפי כלולותייך
אהבה.
|
רוח סתיו
מרשרשת עלייה
בחיפזון החיים
|
ואני שם
מרצד מול
נר חיי
כעלה תשוקה
בין זרועותייך..
|
מפללות שפתיי
תפילת כל חי
לשמרך בליבי
לנצח חיי.
|
פורץ מילותיי
בסערת נכאים
מחליפים
אישוני עיניי
במבט חיוור
לא הזוי
לסערת מצפוני
המציאות האחרונה.
|
בכי עולל קטן
פילח שדמות עולמייך
ינק כוחך הרב
ואתה נדמת.
|
רזי אהבתך
בי צוהלים,
הלמות ליבי
שיר של געגוע
|
צוחקת דמותי,
אל מול
גבבות אהבתך
הצוהלים
|
זימרת ליבי,
דמעות אבי
רטט נוגה
עטוף ציפרי
שכול.
|
נשמר בטעם
משכר
המתופף בתופייך
פרחי תשוקתך.
|
מחריצי נשמתי השקטה
כפרחי בר באביב
לאחר הגשם
הממלאים ריחם
|
נר שלהבת
ירצד חצרות
ליבי
אור נוגה
יאיר
|
עיניים בורקות
גיששתי
לטהר כיסופי
געגוע
|
שלכת בכי
אחרון
מפרח אהבתך
שבקע מביצת עולם
כאפרוח ללא שם
|
שרופה מאש
אלוה
נקרעת מתוכי
לתוך תהומות
העבר
|
קורעת מיתרי
נפשי,
סדקים סדקים
של גסיסה
בשלכת חיי
הרדומה
|
והנני בא
אלייך
ניצת חרבי
בחיקי
לאהבך
כרמז אחרון
למאווי נפשי
|
ארסם הנורא
הפיצו
בעולם
ואני גססתי
לאיטי
בשעות הקשות
והנני מתה.
|
בא אל ההרים
כסימן אחד
הטורף נפשי
למוות מוכר
בין השאלות הרבות,
לחיות.
|
|
|
אם זה רק היה
בפנים,
זה היה שער.
אד המתאבד מביא
מדבריו של אלון
מזרחי |
|
