|
אנשים באו לבקר אותה עוד בהתחלה. שאלו אותה שאלות, אבל זה היה
נראה כאילו היא בתרדמה. אולי כך היא הייתה.
ב-12 צלצולים החיים עוברים לפניה, כל לילה ולילה, מאז
שהתעוררה.
|
אני חושבת שאני כבר בשלב שאחרי הסבל
ההשלמה עם המציאות, אני כבר לא רצה יותר, לא בורחת
רק שתיקה מרה וכאב נסוך על הפנים
ההבנה וקבלה את החיים כמו שהם, גרועים כשיהיו וטובים כמו שהיו
כמו המוות
|
את מנסה לבחור איזה מוזיקה תעזור יותר ומבינה שזה המטאל הישן
והטוב.
הו... המטאל הישן הטוב והמר.
|
אט אט הלכה לה, אין לאן למהר.
והשירים בראשה מתנגנים בלחש חריש
היא הייתה הולכת בחושך, בערב קריר, כמעין צל, שחלף על פני
האנשים אשר לא שמו לב
|
"מי זאת אנה?" הוא התחיל.
"החברה המזוכיסטית הקטנה שלי", עניתי, בוהה ברצפה עם עיניים
דומעות.
"מזוכיסטית?" הוא שאל.
"כן" המשכתי, "אחת שפוגעת בעצמה. אנה כל הזמן צורחת".
|
הוא עומד בחושך, בין הצללים
ידו תופסת בחזקה מקל שהיה עמו
מאז מצא אותו שרוי בקרירות,
זרוק בפח אשפה שבור כולו,
|
היא לא מצליחה לבכות, אז היא מעשנת במקום.
"pain management''
|
"מה פתאום! אני לא ראיתי את אלו! אלו חדשים!"
"כן? אז את איזה ראית?"
היא מסתכלת בחיפוש-"אחרים! לא יודעת! נעלמו!
חזזזייי! תראה מה עשית!!" היא הצביעה עליי, אני חייכתי שוב אבל
המשכתי לשתוק, מקשיבה לדיון שהתנהל עליי אם ראיתי את זה כבר או
שאני סתם בהלם.
|
אומרים שכל רגע ממשיך להתקיים לנצח... הלוואי שהרגע שבו אהבת
אותי, היה מתקיים לנצח.
|
הוא רועד... אבל הם לא הולכים... הם בחיים לא ילכו... והוא
יושב שם... משתגע... לאט... לאט...
|
הוא הולך
וידיו רועדות
הוא מנסה להחזיק משהו
ולא מצליח
הדבר נופל בכוח
בעוד הוא עומד, וצוחק
הוא מספר לי הכל
היא אומרת
אבל לעולם, לא את כמה שכואב
|
כמו מתה
ועיניה לא ישובו לנצנץ...
כאשר הייתה ילדה קטנה, נהגה לחלום, על נער, שיאהב אותה ויחלום
אותה,
שיהיה איתה, בעת כאב, ובשעת הצורך, הוא איתה.
|
זה הסוף שלך לרגליך
ואתה מסתובב
|
בתוך חדר נעול עם קירות לבנים
עטופה בשחור
יושבת לה ילדה ובוכה
|
הוא שהיה כל כך גדול
מכל דבר
הוא שיהיה
תמיד לנצח
|
תקראו לה משוגעת
כנראה היא באמת כזאת
אבל זה כל מה שהיא יודעת.
היא גדולה מהחיים.
|
עומדת בין הצללים שהשארת מאחור ועדיין רודפים אותך,
ללא הפסק את בוכה.
ואני פה עומדת, עומדת ונופלת, הולכת מתבוננת, בך.
ואת ממשיכה בצעדיך במקום חשוך אחד ומועדת אי שם על אבנים.
|
היה הולך. לא אומר דבר. היית יכול פשוט לראות אותו, ולדעת שהוא
מבין הכל.
|
כאשר הוא צוחק בטרוף
בוהה באוויר
כאשר הוא לא מוכן לשכוח
האם אין כוונה?
|
העולם הפוך ילד, אתה בן 18, וכאילו רק פתחת את העיניים
לדברים קשים יותר
|
|
|
כבר עשרים שנה
אני גנן, ועוד
לא ראיתי אבטיח
שדופקים עליו
והוא עושה רעש
כמו שאת עושה.
חוקר הסלוגנים,
מתחיל כושל. |
|
