[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טלי\איצקה\ביצקביצקיטה איצקופאקינגביץ
 
לולה


אל היצירות בבמה האהובות על אלן דיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אלן דיאל היוצרים המעריכים את אלן די

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אנשים באו לבקר אותה עוד בהתחלה. שאלו אותה שאלות, אבל זה היה
נראה כאילו היא בתרדמה. אולי כך היא הייתה.
ב-12 צלצולים החיים עוברים לפניה, כל לילה ולילה, מאז
שהתעוררה.

כל מקור מראה שאין אהבה.

ייסורים
היום הזה..שבו היא מתה

אני חושבת שאני כבר בשלב שאחרי הסבל
ההשלמה עם המציאות, אני כבר לא רצה יותר, לא בורחת
רק שתיקה מרה וכאב נסוך על הפנים
ההבנה וקבלה את החיים כמו שהם, גרועים כשיהיו וטובים כמו שהיו
כמו המוות

את מנסה לבחור איזה מוזיקה תעזור יותר ומבינה שזה המטאל הישן
והטוב.
הו... המטאל הישן הטוב והמר.

אט אט הלכה לה, אין לאן למהר.
והשירים בראשה מתנגנים בלחש חריש
היא הייתה הולכת בחושך, בערב קריר, כמעין צל, שחלף על פני
האנשים אשר לא שמו לב

פאנפיק
"מי זאת אנה?" הוא התחיל.
"החברה המזוכיסטית הקטנה שלי", עניתי, בוהה ברצפה עם עיניים
דומעות.
"מזוכיסטית?" הוא שאל.
"כן" המשכתי, "אחת שפוגעת בעצמה. אנה כל הזמן צורחת".

הוא עומד בחושך, בין הצללים
ידו תופסת בחזקה מקל שהיה עמו
מאז מצא אותו שרוי בקרירות,
זרוק בפח אשפה שבור כולו,

היא לא מצליחה לבכות, אז היא מעשנת במקום.
"pain management''

דיאלוג
"מה פתאום! אני לא ראיתי את אלו! אלו חדשים!"
"כן? אז את איזה ראית?"
היא מסתכלת בחיפוש-"אחרים! לא יודעת! נעלמו!
חזזזייי! תראה מה עשית!!" היא הצביעה עליי, אני חייכתי שוב אבל
המשכתי לשתוק, מקשיבה לדיון שהתנהל עליי אם ראיתי את זה כבר או
שאני סתם בהלם.

אהבה
אומרים שכל רגע ממשיך להתקיים לנצח... הלוואי שהרגע שבו אהבת
אותי, היה מתקיים לנצח.

הוא רועד... אבל הם לא הולכים... הם בחיים לא ילכו... והוא
יושב שם... משתגע... לאט... לאט...


לרשימת יצירות השירה החדשות
הוא הולך
וידיו רועדות
הוא מנסה להחזיק משהו
ולא מצליח
הדבר נופל בכוח
בעוד הוא עומד, וצוחק
הוא מספר לי הכל
היא אומרת
אבל לעולם, לא את כמה שכואב

כמו מתה
ועיניה לא ישובו לנצנץ...
כאשר הייתה ילדה קטנה, נהגה לחלום, על נער, שיאהב אותה ויחלום
אותה,
שיהיה איתה, בעת כאב, ובשעת הצורך, הוא איתה.

זה הסוף שלך לרגליך
ואתה מסתובב

בתוך חדר נעול עם קירות לבנים
עטופה בשחור
יושבת לה ילדה ובוכה

עד סוף הזמן
אני מתגעגעת

קצרצר
ליפול אל תוך חור שחור

שכול
הוא שהיה כל כך גדול
מכל דבר
הוא שיהיה
תמיד לנצח

מצב
תקראו לה משוגעת
כנראה היא באמת כזאת
אבל זה כל מה שהיא יודעת.
היא גדולה מהחיים.

עומדת בין הצללים שהשארת מאחור ועדיין רודפים אותך,
ללא הפסק את בוכה.
ואני פה עומדת, עומדת ונופלת, הולכת מתבוננת, בך.
ואת ממשיכה בצעדיך במקום חשוך אחד ומועדת אי שם על אבנים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היה הולך. לא אומר דבר. היית יכול פשוט לראות אותו, ולדעת שהוא
מבין הכל.

כאשר הוא צוחק בטרוף
בוהה באוויר
כאשר הוא לא מוכן לשכוח
האם אין כוונה?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
העולם הפוך ילד, אתה בן 18, וכאילו רק פתחת את העיניים
לדברים קשים יותר


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה




חשדתי, ובצדק,
שנפשי התערערה

כשראיתי בשדה
ירוק- חרגול
חולב פרה

ועוד מראה אחד
יש, הגורם לי
בהלה:

חרגול המשוכנע
כי אחותי היא
חרגולה


תרומה לבמה





יוצר מס' 25414. בבמה מאז 9/9/03 2:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלן די
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה