|
...
זאת אני ... אמיתית .. לפעמים אינפנטילית , תמיד
מאוהבת . קצת עצובה , קצת שמחה - אבל תמיד אני ....
לכל אחד שהתגייס אי פעם לצבא, תמיד יש איזשהו סיפור ... תמיד
יש איזושהי חוויה טובה או רעה
|
מישהו אמר שעם כל כך הרבה נקודות... קשה מאוד לקרוא, זה מעצבן
את העין, ואם הן ילכו יהיה נעים יותר פה...
|
ש סוגים רבים של אהבות,
אבל אף פעם לא מצאתי אהבה כזאת.
אהבה שחוצה את כל המכשולים והבעיות.
אהבה ששרדה מלחמות וקרבות.
|
אהבה ישנה ומקומטת,שזרקנו מזמן מהחלון.
אהבה עתיקה ומתבוססת, אהבה שפרחה כמו בלון.
|
חורף בא, קר נורא - הקור מקפיא את העצמות
ומקפיא קצת את הלב.
החורף בא וישר מוציא החוצה את הכאב
|
איך אחרי כל הזמן הזה, אתה עדיין מכיר אותי יותר?
איך אתה עדיין שם בלב , ולא אמצא אחר?
איך בכל הדרכים המפותלות, מסובכות וכואבות, הדרך מובילה אותי
אליך?
איך תמיד מדברים המון ולא אומרים כלום, ועדיין הלב שלי בכפות
ידיך?
|
הוא אמר לי: את הורגת אותו, אם את לא הולכת , בורחת רחוק כנראה
שאת לא אוהבת אותו.אמר שרחוק זה מתוק.
את תראי, יומיים, שלוש, הוא ישכח ממך, את תצאי לו מהראש!
אז ברחתי רחוק, אמרתי שאני שונאת, שפעם הייתי אוהבת,עכשיו לא
נותר רק לצחוק...
|
היד זוכרת כל זרם שעבר בה,
עבר בה שנגעה בך.
האף זוכר את הריח שלך.
ריח של בושם מעורבב עם ריח המטבח
|
מלמדים על חברים טובים ומהי משפחה.
לפעמים מנדנדים,לפעמים מושיטים עזרה.
ואתה גדל בצל תורת הוריך,
מנסה לפלס בתוך כל זה גם את דרכיך
|
זה התחיל במבט, ונכנס ללב
ופתאום שלא היית התחיל גם כאב
וחוט ארוך ודק נמתח מלב אל לב
וכשהמרחק גדל זה הפך יותר כואב
|
כל אחד זקוק לאדם עליו יוכל להסתמך.
כל אדם צריך מישהו שאליו יחייך.
כל איש ראוי למישהו שאותו יאהב.
כל נפש זקוקה לנפש שאתה תכאב.
|
כל יום מתפללת שתלמד להעריך אותי
כי תיכף תבין שלא תהיה לך כמותי.
|
אני דולפין - תמיד מחייכת... צוללת עמוק בתוך המחשבות...
אני ארנבת פחדנית, בורחת מהסכנות...
אני נמרה עצבנית - נלחמת כדי להגשים חלומות...
|
הבהרתי "יש לי חבר, וזה רציני"
אמרת "לא דואג, את דעתך תשני"
אמרתי "לא בוגדת!; זה לא בשבילי"
אבל איך בגדתי בכל האמונות שלי...
|
תחושה של עצב היא תחושה משונה
לא תמיד היא נובעת ממצב בעל משמעות או כוונה...
|
תגיד אהוב שלי,
איך אפשר להכיר אדם לעומק, מכל הצדדים, מבפנים, מבחוץ, "כמו את
כף היד", ועדיין, לא לדעת עליו כלום?
ובעצם, מי מאיתנו באמת מכיר את כף ידו?
איך אפשר להכיר כל פיתול בגוף, כל נקודת חן, כל נמש, כל קפל
אבל לא להכיר את רזי הלב?
|
אהבתי אותך ועזבתי אותך. טעות לעולם חוזרת.
אהבתי אותך אהבה שכמותה לא תהיה אחרת.
|
רוב האנשים הנורמליים פשוט שכחו להיות מאושרים וחיים את חייהם
בעצב אינסופי... הרי למדנו להעביר ביקורת על עצמנו ועל הסביבה,
קיבלנו הכול בקלות רבה מדי ואולי בגלל זה אנחנו לא מעריכים
כלום...
|
לחזור ללילות שהלב הלם כששכבנו במיטה כפיות, ולא הרגשנו חוסר
נוחות אלא רצון לא להשתחרר זה מזה.
|
כמו לאסו, כורך את הלבבות שלנו, מותח ומוחץ
|
קרה לכם שראיתם מישהו ברחוב ובלי להבין למה הלב נצבט?
יש אנשים כאלה יפים שפשוט כואב להסתכל עליהם... משהו בפנים
שלהם כאילו מזכיר נשכחות וצובט עמוק בתוך הלב... כזה הוא
היה...
|
הזמן לא מרפא את הכאב. לא אצלי.
אצלי כל יום יום גרוע ויותר כואב. כל נשימה כואבת אותך
|
אני האימא שלך - זה התפקיד שלי לנצח, וכל עוד אני כאן - אני
מבטיחה להשתדל ככל שאני יכולה למלא כל צורך או משאלה שלך. אני
מבטיחה לך שכל עוד אני חיה לא יחסר לך כלום.
|
ומה שיוצא מהפה שלי לא מצליח להגיע אף פעם לאוזניים שלך...
|
אני יודעת שלפעמים אתה כועס עליי, שאתה מרגיש לפעמים שאולי חבל
שהכרת אותי בכלל... ואני מבינה אותך.
|
נולדתי נפש זקנה. אין לי ספק בזה. גם כילדה קטנה הרגשתי את
התחושה העמוקה של העצב. זוכרת את עצמי בת ארבע, אוכלת ובעיני
רוחי רואה את הילדים האפריקאים הרעבים, עם הגוף השלדי והבטן
הנפוחה ומתייסרת.
|
|
|
במה
האתר החיד שהוא
נטול
WWW
אלפרד |
|
