|
כאשר אמות
אני אעשה את זה לבדי.
אף אחד לא יעשה את זה בשבילי.
כשאהיה מוכנה
ככה אגיד:
"פין, תרים אותי,"
ואני אביט
ואצחק בקול עליז.
אם אפול פתאום
אהיה מתה.
[מר אל, כאן אנה/ פין]
את העיפרון הראשון שלי השגתי בסביבות גיל חמש. עד אז היו לי
עפרונות בשפע, ולא סתם עפרונות פושטים כאלה, אלא גם טושים
ופנדה, אלה שנמרחים על כל הדף. כשהייתי בערך בן חמש, אמא שלי
אמרה לי שהגיע הזמן שאדאג לעצמי. היא החביאה את כל העפרונות
והעטים ובכלל, כל דבר שאפ
|
אבל בכל מקרה, זה לא הנושא שרציתי לכתוב עליו, דיכאון יום
שישי. זו היתה סתם הערה. מה שכן, רציתי לספר לכם על ג'וליה.
|
אתמול ראיתי את ג'ון לנון בקו 61. בטוח.
ואל תנסו עלי אפילו את כל הקטע הזה שהוא מת, כי זה לא יעבוד.
אני יודעת מה ראיתי.
|
הוא מלטף את פניה
במחול כה מוכר
דמעותיה זורמות ברכות
|
המכשפה סיציליה בחיפושיה אחר בוגפק, חתולה השמנמן,
סיפור לילדים.
|
מינץ היה המורה שלנו להתעמלות בחטיבת הביניים.
הוא היה בערך בן 50, וכבר היה זקן מידי ומיואש מידי כדי לרוץ
ריצת 10 מטר.
כולנו שנאנו אותו ולעגנו לא מאחורי הגב, והוא בתמורה הריץ
אותנו שיעורים שלמים, כשהוא יושב על כיסא עץ ישן שכבר, אני
מוכן להשבע, קיבל את הצו
|
"לא רוצה לשמוע! לא רוצה לשמוע!" אני צועק ומעביר את השמיכה
הדקה מעל הראש. "לא רוצהההה!"
מיכל יושבת על כיסא העץ ליד המחשב, משחקת בידיה עם מחזיק
המפתחות. היא מבולבלת.
|
כשהגעתי לראשונה לכיתה החדשה, חייכת אלי ונראת נחמד.
ואני הייתי מוכנה לקבל הכל, כי הייתי חדשה ורציתי חברים
חדשים.
אפילו שהיית קצת מתלהב ועשית רושם של ילד לא חכם במיוחד, חשבתי
שאולי אפילו נהייה ידידים. אני ואתה.
|
פגשתי את מיאל כשהלכתי לתרום זרע. כמעט הגעתי למדרגות כשראיתי
אותה נשענת על קיר בעבר השני של הרחוב, מעשנת סיגריה. מייד
קפצתי לאחור, לא רציתי שהיא תבין שבאתי לכאן כי הגעתי למסקנה
שלא תהיה לי המשכיות טבעית.
נכתב בהשראת אתגר קרת/ האיש שלי.
|
רומי עזבה לפני אולי חודש, אבל הריח שלה עדיין פה. בסדינים,
בכרית, בשמיכה. הקול שלה עדיין במשיבון, מבקש להשאיר הודעה.
מברשת השיניים הכחולה שלה עדיין בכוס ליד הכיור, ומדי פעם אני
מוצא גרב בודדה או גומייה מתחת לספה בסלון.
|
מיכל נורא אהבה לקרוא את השירים שלי.
בקיץ היינו יושבים על הגג שלה, אחרי בית הספר, והיא הייתה
נשענת עלי ואומרת- "תביא משהו".
|
אהוב את הדברים הקטנים,
אהוב אותם וזכור שבתוכם,
שוכן האלוהים.
|
בכל סתיו
צהבהב
ונוגה מקודמו
עם חצב
מיושב
(אם-כי לא במקומו)
|
אור צהוב
של אחר-צהריים
מדבקות מתקלפות
של גיבורי ילדות
|
גיבורים מזדקנים
של שחור ולבן
של מוות ארוך ואיטי
|
גשם ביולי, כל כך לא צפוי
מזכיר שהקיץ ניתן לשינוי
ונותן הרגשה של חופש ותום
מין בועה של שפיות בין השמש לחום
|
לא אבחר, לא אומר
לא אותיר חותמי
בין לבנה ללבנה בחומה
|
יש ילדונת ברחוב
היא שבורה לרסיסים
|
להתעורר לצידך
כמו לקום עם השמש
אך אני זורחת
בשבילך
|
יחי התמימות,
יחי השלווה,
מה שאני לא יודעת,
בי לא יפגע.
|
מיכל כבר לא ילדה קטנה.
היא כבר קצת מתביישת להסתתר
בחצאית של אמה.
|
מפסלת במילים,
מרקדת בין שורות.
|
כועסת כל כך,
לא שומרת בבטן,
מרימה ת'אקדח,
בכיס טומנת.
|
שחרחורת שלי
בין שושנים צהובות
|
תגידו, אתם עיוורים? אתם מטומטמים? מה לא בסדר איתכם??? אתם לא
רואים שהעולם מתפרק? אתם לא רואים שהוא גוסס? זה לא מציק לכם
קצת? לא קצת מבאס??? אני משתגעת.
|
"חבר'ה, משחקים!
מה, ת'ם לא מכירים ת'משחק?
קוראים אותו: 'מי יברח הכי רחוק מהאושר'.
|
שילה: "אוך... צופית! עזבי לי את הרגל!"
צופית: "טוב... טוב..." [קמה ועומדת בכניסה לחדר]
שילה: "מפגרת!"
צופית: "את מפגרת בעצמך! הכל חוזר אלייך!"
שילה: "סתמי, גמדה!" [זורקת עיפרון לעברה של צופית, העיפרון
מחטיא ופוגע במשקוף]
|
|
|
אולי תחליפו את
הFAQ ל FUCK?
הבוטה |
|
