|
בבית.
בתוך השקט הזה,
השקט מהמציאות שבחוץ,
את שם -
שם, אפשר לרקום חלומות
שם הם קורים, ואז נעלמים,
ומפציעים חדשים. בבית.
|
שם אפשר לרקום חלומות,
שם הם קורים, ואז נעלמים
ומפציעים חדשים. בבית.
גם המוזיקה לא יוצאת מכתליו,
גם לא הכאבים, הם לא נשטפים בריחות הרחוב הסואן
|
תלמד אותי פשטות מהי.
תיקח את ידי וביחד נטייל במחוזות הבהירות, המעשיות, הסקרנות,
הכנס אותי לנהר האומץ, עם מימיו הקרים המזככים,
תלמד אותי לצחוק גם משטויות לפעמים
|
ופתאום בא לו פחד.
משי, כאילו חיכה שם לרגע קטן שבו אאבד איזון, והוא יתקיף!
והוא יזרוק אותי למים קפואים של קרח, של אי ודאות והרגשה רעה
והוא! מנוול כ"כ
|
שקט...
הקסם מתקיים בלי קול, מתרקם בתוכי, בתזוזות פתאומיות, של חיים
וגילוי, של סוד אנושי כמוס...
אושר שמהותו אחת -בריאה-.
|
|
|
זאופיל,
נקרופיל, פירומן
ומזוכיסט יושבים
ומשוחחים.
זאופיל: אם היה
פה חתול הייתי
מזיין לו את
הצורה
נקרופיל: ואז
אני הייתי הורג
אותו ומזיין
אותו...
שטותניקית הורסת
לכם את הבדיחה
בכך שהיא מגלה
שבסוף המזוכיסט
אומר מיאו |
|
