|
בבית.
בתוך השקט הזה,
השקט מהמציאות שבחוץ,
את שם -
שם, אפשר לרקום חלומות
שם הם קורים, ואז נעלמים,
ומפציעים חדשים. בבית.
|
שם אפשר לרקום חלומות,
שם הם קורים, ואז נעלמים
ומפציעים חדשים. בבית.
גם המוזיקה לא יוצאת מכתליו,
גם לא הכאבים, הם לא נשטפים בריחות הרחוב הסואן
|
תלמד אותי פשטות מהי.
תיקח את ידי וביחד נטייל במחוזות הבהירות, המעשיות, הסקרנות,
הכנס אותי לנהר האומץ, עם מימיו הקרים המזככים,
תלמד אותי לצחוק גם משטויות לפעמים
|
ופתאום בא לו פחד.
משי, כאילו חיכה שם לרגע קטן שבו אאבד איזון, והוא יתקיף!
והוא יזרוק אותי למים קפואים של קרח, של אי ודאות והרגשה רעה
והוא! מנוול כ"כ
|
שקט...
הקסם מתקיים בלי קול, מתרקם בתוכי, בתזוזות פתאומיות, של חיים
וגילוי, של סוד אנושי כמוס...
אושר שמהותו אחת -בריאה-.
|
|
|
דרדסבא
עברנו יותר
משנעבור? או
שנעבור יותר
משעברנו? אה |
|
