|
וכיום אני מנתחת את גופתה הרעילה והרקובה של העולם,
ששמה- "המציאות".
|
היא זאת שלא אמרה.
וכנראה שלא תאמר עוד לעולם.
|
נופל, קם ונופל בשנית.
הוא נפצע ומכאוביו לא מרפים,
הוא נפצע ולא יחזור שוב לעוף.
הדרור, נתקל בחלון הזכוכית, חלון הזכוכית הקפוא, הלבן.
|
יצרו אמונה ויצרו מלחמה,
יצרו את עצמם.
ומה אם האדם טעה?
|
הולך ומביט לאחור.
באין סימן חרטה, חמלה.
|
כמה יתומה אני מרגישה כעת,
בין זרועותיך
|
|
|
תסתכלו על המסך
ימינה, למעלה.
כן, ליד האיש עם
השיניים האדומות
והנחיריים שאי
אפשר לפספס.
שמתם לב לזוהר
המוזר שמופיע
סביב כתובת
האתר?
אני חושבת לתבוע
את מנהלי האתר
על חשיפת
הגולשים לחומר
רדיואקטיבי!
-אילנית ירוקה |
|
