|
וכיום אני מנתחת את גופתה הרעילה והרקובה של העולם,
ששמה- "המציאות".
|
היא זאת שלא אמרה.
וכנראה שלא תאמר עוד לעולם.
|
נופל, קם ונופל בשנית.
הוא נפצע ומכאוביו לא מרפים,
הוא נפצע ולא יחזור שוב לעוף.
הדרור, נתקל בחלון הזכוכית, חלון הזכוכית הקפוא, הלבן.
|
יצרו אמונה ויצרו מלחמה,
יצרו את עצמם.
ומה אם האדם טעה?
|
הולך ומביט לאחור.
באין סימן חרטה, חמלה.
|
כמה יתומה אני מרגישה כעת,
בין זרועותיך
|
|
|
אני כזאת
ארוכה ומשגעת !
אז למה אני תמיד
יוצאת בנעלי עקב
?!
כי אני אוהבת
לראות את כל
הגברים בסביבתי
מזדקפים ומהלכים
כמו מאריונטות -
על קצות
האצבעות...
צפיחית בדבש
אשה נעלה נעלה |
|
