|
~@floetry@~
 
זאת אני.
יש תמיד אור בקצה המנהרה
אבל בזמן האחרון יש לי הפסקת חשמל.
אז התמיד הזה הפך לאף פעם
ואני מחכה למישהו שיתקין לי מנורת חרום בחדר.
אולי זה לא חכם,וקצת פאסימי.
אבל זאת המציאות
כלבה סתומה.
היא נהפכה להיות כמו ערפד, התשוקה לנוזל, המוות הפנימי,
הריקנות והבדידות...
|
אילו התמונות השחורות והעקומות הייו יכולות לדבר,ולספר על כל
הימים והלילות שהיא הייתה יושבת בוכה ומציירת את העצב בפני
עצמו.
אילו כוסות הוויסקי היו יכולים לדבר ולספר על כל הלילות
הבודדים
|
לפעמים הדבר שאנחנו מחפשים הוא הדבר הכי בלתי צפוי...
|
חיה בתוך בועה, בעולם מושלם של אהבה
|
לא נשאר דבר לבקש
או לקבל.
מיטה, ריצפה
כרית, תיקרה
שטיח וגרביים נקיות.
לא חסר כלום.
|
אחרי שעזבת
מצאתי עצמי שוכבת על הרצפה
ופשוט מקשיבה,
לגשם, טיפה אחרי טיפה
|
"זה לא מזיק"
לשנייה האמנתי לך,
הים שלי געש וסחף כול הגיון-
לחוף רחוק.
|
ירח שכזה,
יוצר בי אורות בכול מיני צורות
יוצר לי דמויות הנלחמות על העננים,
מי יסתיר לפני מי
את כיפת הכוכבים.
|
ניכנסת לאפלה קסומה של טוהר עצמי
|
אל תהיה עצוב
הדמעות לא שוות זאת
|
ואני כזאת קטנה לידך.
ואתה פשוט לא רואה את זה.
אני כזאת עלובה לידך
ואתה מעריץ אותי.
|
זה לא כול כך רחוק
הירח,
אפשר לגעת בו בעמידה
בקצות האצבעות.
|
אני משתגעת כאן בלא נודע, בחושך הנפלא.
|
נתיבים מנוגדים
התנגשו בתוכי,
זרמים של תשוקה
התפוררו במגעך.
|
כשגבר אוהב הוא לוקח -
אפילו את הנעליים.
אישה מעניקה -
את מה שיש לה בין הרגליים.
|
ובטח את רעבה כי את צריכה לאכול מרק בטעם דיכאון
בלי מלח או פילפל.
|
גשר, גשר
חתיכות אוכל בשיניים
ברכה משמיים
כבר יותר משנתיים.
|
עד שלא תזילי דמעה.
היא לא תיפול משמיים.
תקל על כאבך,
מתנפלת על תחושות שלא ידעת
ורצית להכיר.
|
איך כל מילה שלי
מתפוררת לפקודתך,
נייר נשרף
תחת האש האוהבת.
|
חתך את המוזיקה המתנגנת
חתיכות-חתיכות בשביל
לתת להן להתחבר
בחזרה.
|
זה היופי האמיתי.
הדברים הקטנים.
הטעם המתוק
שנישאר בפה אחרי הכול.
|
הייתי יכולה כך להשאר לנצח נצחים
חבל שהמציאות בוערת מבפנים.
|
כול יום יצאה מהבית לתוך גינה הרוסה
חשבה כי מחר בבוקר תהייה שמה בריכה ,
ורדים,וגנן שרירי בשם פאבלו.
|
אומרים יש לה אופי-
פנים מצולקות,
ברכיים משופשפות
עיניים פקוחות.
|
אני רוצה להכאיב לך,
לחתוך אותך,
לחתיכות קטנות
שתזעק, תצעק
שתהייה לראשונה חסר אונים
|
ואנחנו -
פרחנו בנפרד
ועכשיו, נותרנו כך לעד.
|
מתחת לעננים עומדים שם שניים.
מסתכלים על השמיים ותוהיים מה יש מעבר לגבולות העולם.
האם האהבה שרוייה גם בכוכבים אחרים,
ואיך זה אהבת חייזרים?
|
בוקר
והגשם לא פוסק
ידיים קטנות
נפוחות,מצולקות שוכבות תחת
עדן החלון.
ידיים קטנות
קצת רטובות,
אך לא מתייאשות.
|
ככה אני רוצה אותך
דומם בתוך תמונה.
|
תוהה אני
מה היא חושבת,במה היא חושקת
כשהיא נוטפת מעליו או שהוא,
זה שנוטף מעלייה,
עולה,ויורד בנשיפות עמוקות .
|
וכל פעם אני מתפלאה
עד כמה שאתה חזק...
|
כמו המחר
כמו המחרתיים
אני מצפה לו כמו לגאולה.
|
אושר זה כל מה שאני צריכה בשביל לחיות....
|
לבבות שבורים על ניירות וורודים
נגמרו הירוקים.
|
אבודה,ככה זה יצא
אבל מתי אני אמצא?
|
יש לך מקום שמור
לייד הליצן עם השיניים החדות
יהיה לך שותף-
לראות אותי קופצת.
|
מתחבאת מאחורי סלעים, באותה המאורה.
משחקת אתו משחקי מחבואים
והוא כבר מחפש אותי כבר שנים.
|
אחורר את כול גופי-
במילא כבר ירו בי בכל מקום אפשרי
באלפי דרכים ורובים.
|
איך אפשר למצוא איכות?
במקום כל כך נחות.
|
הכאב שעולה ויוריד
בקצב יציב,
את זה הם לא חוסכים מאף אחד,
את זה אני שומרת
|
אני רוצה שתשמעו-
את מה שאני שומעת,
גיטרות מיללות
אל החושך שיפצע
בשירתו.
|
ואותי, בבקשה,
לפי כמות הנמשים
|
השיחרור שבדבר מעלה חיוך
על פניי העגומות
|
אני אבוא איתך
לסרט אימה משלך
עם המסור הגדול שלי.
|
עולם מחרסינה -
זה מה שאלוהים ברא.
|
בחוץ הם יושבים
בשורות על כבלי החשמל
משחירים את השמיים
מוצצים את האוויר
|
אתה,יצרת מפלצת
היא יצאה בלילה
מחקה את הכוכבים
כאילו היו טעות.
|
אתה יכול לצנזר את מילותי
את משפטיי העירומים
הצלילים המפתים,
|
זהב נושב לו בלילות
כמו פתיתי שלג
בעדינות
נושק לה בפנים.
|
שפכתי קפה על הקשת שלך
נו אז מה?
|
אתה,זה משהו אסור
נטעם אחד ת'שני בעונג ותאווה,
עד לטיפה האחרונה
|
בשבילך אני אהייה שם
יושבת ליידך בספסל בלילות
אלחש לך באוזן
ואתה תישמע כול לחישה
כול נשימה
|
שיר בלי סיבה
כשזה בא
שיר של שימחה
כי תמיד יש מחר
|
מתופררות על אכזבה,
על אהבה,נשיקה-
שעדיין לא התפוגגה.
|
מקומה של אישה הוא לא במטבח
אלא במיטה
|
שירה זה לאוהבים-
המנסים להשרות את העולם
במילים קטנות ומדגדגות.
|
נמאס לי להיות כבולה בתוך ההגיון
הוא כבר יצא לי מכל החורים
ויצר עוד כמה חדשים.
|
תכבו את האורות
תגבירו את הווליום
שתשמעו אותי צורחת
|
נשברתי על הרצפה החמה
השמש מסנוורת את עיניי ודימעה יחידה
גולשת אט אט על מה שהיה ועל מה שיהיה.
|
תשרוט חזק עד שארגיש
שהדם יזרום,
כאילו פעם היה חם
תמעך ותוציא כל חלקיק מיותר
אדעך ואנבול אל תוך הקיץ -
של השמש השחורה.
|
וכשאתה תתבונן בי
במבט של הערצה
של ביטחון
של חן,
אני אצליח לפתוח כל דלת.
|
שם בתעלות
הם הפחדים
הם הרגעים
הרגשות והתיקוות
|
אמשיך לאכול מרוב דיכאון, אני אשמין ואני אמות מהתקף לב, אני
אהיה צעירה, שמנה ועצובה. וככה כולם יזכרו אותי.
|
בסופו של דבר כל סופר מקבל את תהילתו.
הפרס על כתיבתו הנפלאה.
|
תמיד אוכלת את החיים בעיניים.
היום לקחתי כפית וטעמתי אותם.
|
יש לי משהו בעין
מישהו יגיד לי מה זה?
יש לי משהו בעין
וזה לא יוצא
יש לי משהו בעין
וזה מעצבן!
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שאתה טיפש
או לא נראה טוב.
אתה פשוט לא
מאמין בעצמך
מספיק - ולכן זה
לא עושה לי את
זה.
מיכלי מסבירה
לאלטמן את
עובדות החיים
חלק א' |
|
