ההתרגשות אמורה להציף ולכבוש אבל היא רגועה בפעם הזאת,
להתרגשות הזו שמור מקום תמידי ככה שהיא מתקיימת במקביל לרגש
אחר, רוגע, הוא לא מתחרה בהתרגשות, הרוגע הוא גוון. קצת כחול
קצת לבן ששניהם כסופים, כסוף בלי לסנוור, כסוף שצובע איפה שריק
ולא משתלט, החיים במשחק ש
יש דרך למלא עצמך מספיק כדי שהעצב לא ימצא את מקומו?
יש דרך לפתח מספיק רקמות שלוחות שיוכלו להכיל אותו מחוץ לי?
יש דרך שיהיה מספיק אדם המתחלק למספיק חלקים כדי שהעצב יהיה לא
בכולו?
יש דרך להיות פחות מאדם כך שגם מקרוב העצב לא יראה בך קרבן
ראוי?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
