|
 
נולד בקיץ אחד, אלף תשע מאות שבעים ואחד.
בבית ספר לא אמרתי כלום. חשבתי לעצמי שהכי טוב זה לבוא מחר
לבית ספר ולשחק אותה "קול". דמיינתי איך אני בא מחר עם האופנים
עד השער, קושר אותם לעמוד בכניסה, בדיוק שיוסי מגיע עם אמא
והוולוו. הוא מביט בי קושר את האופניים, אני מביט בו חזרה ואני
כבר יודע שעשיתי זאת
|
ארבע דקות לפני שפגשה את רב סרן אזולאי, סגן קדמי ושרה, העובדת
הסוציאלית, עוד טיגנה שניצלים במטבח. אם היו אומרים לה בשעה
שהפכה את השניצלים במחבת, את השמות הנ"ל הייתה מכווצת את מצחה
ואומרת בפסקנות "לא, לא מכירה."
|
הוא מבחין בבנו בן העשר לידו, ירוק עד צוואר, קופץ ומנופף
בידיו. קופץ ושואג עם עוד אלפי ירוקים. תנועות הפה הקצובות,
מלוות בתנועות הידיים, אמרו רק דבר אחד: "מ - ל ח - מ - ה" "מ
- ל ח - מ - ה".
|
מר אושר היה מסתכל עליך במין מבט כזה, כאילו היה מודד אותך מכף
רגל ועד ראש, עוצם עין אחת, מצקצק בלשונו ואומר "נו, נראה לי
שאתה צריך קופסא אדומה". וכשנתן לך את הקופסא האדומה הוסיף
"לקחת כפית אחת לפני שינה ואחת בבוקר, עם קפה של בוקר"
|
בסוף קנתה ספלים מצוירים, שני פילים ולב
|
אל תעיר את הציפור
היא ישנה עכשיו,
מטען כבד נשאה עמה,
בליל חשוך, את ילדיך
|
זה שם אתה אתה לא טועה
אם רק תדע כיצד להיות
|
על הגשר
אני עומד ומביט.
בין השלוליות הגדולות, רואים
את נצנוצי האורות, כמו יהלומים
והטעם החמצמץ, המיוזע, שעדיין עומד באויר, מזכיר לי
אותך.
|
איני יכול להיות משורר
(לא שהייתי פעם כזה)
|
אני, הייתי, פעם,
מדיף ריחות של קיא ואלכוהול
ומחפש בכל באר עלוב
את האושר הגדול
|
במסע אל השינה, שלעיתים נמשך לאורך
ימים רבים, הוא מונה כל אותם רגעים
שקרוב היה לניצחון
ואינו נזקק אלא ליד אחת
|
הגשם שירד הותיר את חותמו
על זכוכית החלון
|
פעמים קרני ירח כסופות לילותיו ילטפו
ופעמים מחבוא בו ימצאו כוכבים
ועץ תות כבד וגדל ענפים
יגע בחצר,
בבית.
|
כשהגיע החלק העצוב של היום
והרגשת, כמו אי
באוקיאנוס הגדול
|
בשעה שעלו בי הרהורים קסומים
לא היה בידי לרושמם
וכשהיה - נעדרתי זיכרון
|
יכול הייתי להיות מתופף של להקת רוק.
אחרי חצות נכנס הביתה על בהונות רגלי
|
עכשיו אני כואב
את לא איתי
כל מה שנשאר זה את
|
כלבים באשמורת אחרונה לא נבחו (אבל
זה לא עוד סרט של טרנטינו)
כי כשהכדורים שורקים
הכלבים שותקים והשיירה אובדת
|
החלטתי. לא אסע לניו-יורק.
|
הייתי עף למרום
אם רק היו לי סנפיר וזימים
הייתי שוחה בשביל החלב
|
אם רק הייתה אומרת
הייתי מכין לה חביתה, מניח פרוסות מלפפון ירוק,
חתוכות אלכסון, זיתים, גבינה, אפילו תקליט ג'אז
שרוט.
|
לו נדרשתי לתאר את מצבי עכשיו
מה היה עלי לומר?
|
על הר גבוה
אני ולהקת אווזים, גועים בלובן כנפיהם
|
והייתי נבוך, בעיניי הספק
וגלים התנפצו בשבר
וצחקת בקול "אל תירא ידידי,
עוד תלמד לראות מעבר"
|
בשעת הגילוח באות אצלי
מחשבות הרבה
|
מציאות עכשיוית
גוררת, מושכת פנימה
לא נותנת לך לברוח
לברוח למקום ירוק יותר
|
הזברות השתחררו הלילה
הלילה הן חופשיות
|
אם היית באה, הייתי מראה לך
את תל אביב, עד הים
|
אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
|
|
סבא ג'פטו!
סבא ג'פטו!
פינוקיו?
פינוקיו? |
|
