|
ממש כואב לי עכשיו בצד שמאל של החזה. זו לא פעם ראשונה שזה
ככה, ובטח גם לא תהיה הפעם האחרונה. סתם איזה שריר תפוס. נדמה
לי שאם הייתי בכושר טוב יותר זה לא היה קורה כ"כ הרבה פעמים,
וגם היה משתחרר יותר בקלות.
...קדימה-אחורה, קדימה-אחורה...
|
עמדתי מולו והסתכלתי בפליאה כיצד הוא מצליח לתפוס לאנשים את
החלומות שלהם ולעצב אותם כמו שהם צריכים להיות. זה היה ממש
מדהים. היתה לו כזו רשת מיוחדת, שהיתה צבועה בשלל צבעי הקשת,
ואיתה הוא פשוט דלה את החלומות של כולם מהאוויר. הצבעים פשוט
מובילים אותם אל הרשת,
|
...העשן הלבן החל להתפוגג כמה דקות אחרי שהוא אפף אותי על מיטת
חוליי, וקשה לתאר את גודל אכזבתי מכך שעדיין הייתי בין החיים.
או בין המתים; בשלב הזה, עדיין לא הבנתי לתוך מה הכנסתי את
עצמי. אבל דבר אחד היה ברור: התוכנית לא עבדה.
|
"...עמית... עמית..."
שמעתי את הקול קורא לי, אבל לא רציתי לבוא. שום דבר עקרוני -
פשוט לא היה לי כוח. תנו לישון...
"עמית..."
|
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שעשה ניסים - ". עצרתי באמצע
הברכה. גם אתם הייתם עוצרים אם מאחורי הנר האחרון היה פתאום
מציץ לו גמד קטן, בגודל של טיפטיפון מסדרת "הקטקטים". ככה הוא
גם היה לבוש, כמו קטקט, אלא שעל הראש שלו הוא חבש כיפה בוכרית
גדולה, עם פונפון
|
|
|
כולם מתים
בסוף!
פרובוקטור. |
|
