|
ElisaDay
אמרו לי
שאני צריך לכתוב
גם על פרחים וציפורים
ושמש זורחת יפה
וילדים משחקים וצוחקים
אבל אני, אפסו מילים מפי
לאמר להם שעבורי כבר אין.
כבר אין צחוק של ילדים
כבר אין שמש זורחת יפה
כבר אין סוס דוהר לבדו בשדה פתוח.
ואיך אומר להם זאת?
ואני יודע כי יבוא יום
והם יבינו זאת
אני יודע שלא יבוא יום
בו אני אגלה
את השמש והצחוק.
ואיך אומר בלא לפגוע?
איך אסביר בלא לשבור?
אולי אכתוב להם שיר
שאת חציו הראשון אעתיק מביאליק
וחציו השני אולי אמציא לבד
ואז הם יחשבו שאני עוד מקווה
וזה יעשה להם חם כל כך בפנים.
אז למה שלא אעשה זאת?
שקר קטן , מעודד , מחזק!
אך בבוא היום אצטרך לומר להם
ולהסביר
שעבורי כבר אין צחוק של ילדים
כבר אין שמש זורחת יפה
כבר אין סוס דוהר לבד בשדה פתוח.
רון אדלר ז"ל.
לפרטים על הופעות - spotless@walla.co.il
תשלחו לי את כתובת האימייל.
"ברוח...
שכל הצמרמורות
נכנסות אליי לגוף,
ומזכירות לי שצריך להיות חזק."
|
someone's grave is someone's heart
cruel enough to play our minds
|
"you can tell, the words are hungry
to our lips of shame."
|
you left me crying in the dark,
you left me calling for your name,
Again
|
and I said no.
I'm just suffocating
|
You are in me tonight,
and It's warm
|
no rinkles outside , but lots of inside.
|
עכשיו תכעסי עליי,
שהרגתי אותך.
עכשיו תצעקי עליי,
שהבנתי אותך
|
"הכדורים כבר לא, עובדים לך על המוח.
מעוותים ת'לא שפוי שעדיין נותר."
|
make it all disappear
with one taste, one sound
|
תגיד לי שוב
איך קוראים לי
היום שכחתי
מי אני?
תזכיר לי שוב
מה נעים לי?
|
זה נהיה עסק מלוכלך
מיתרים משנים את צבעם
|
חמישה מקומות בגוף
מרגיש שום דבר
ואולי זה כדור ברקה
|
"ואם אפשר לקרוא לזה סיוט
אז תקראו לי מלכת הסיוטים"
|
ואז מעל, ניסיתי קצת לגעת,
אולי היה אפשר
|
הם נעים, הם הולכים הם רוצים עוד זיון של ילדה,
הם רוצים. את מוחה התמים לעצמם
|
אל הארכיון האישי (35 יצירות מאורכבות)
|
|
שלי גילתה לי
שהיא בכלל לא
אוהבת אצבעות
בתחת ושהכול
המצאה של החבר
שלה - זה הוא
שאוהב אותן,
עמוק עמוק
בפנים...
החברה של שלי
מתוודה. |
|
