|
"עצור פה!", טיפש הנהג הזה. שיספתי לו את הגרון. יש לו פרצוף
של מלשן. אני יותר חשוב.
|
וחברים מתארים לי, עד כמה,
שכיף וטעים ברחבי העולם
|
מתי תקלטי כבר, שאת הכי יפה -
רחוקה מלהיות מכוערת,
כשהשיער שלך מבולגן,
טבעית ולא מאופרת.
את הכי יפה, כשאת מתעוררת.
|
נשימה נושקת לנשיפה ומתחלפות, אך מה קורה בזה הרגע?
לא מדען, ורחוק מכל מומחה עם חטא.
תשובה תימצא, אם רק בארכיב האפל ננבור.
|
נקבל חיי-נצח. הרי שזו אופציה בעלמא.
אדרוש עם תנאים, כמובן.
|
בגוונים עזים של תכול וכסוף,
מדוושת אדוות רועמות.
מאיימת להטביע חיש קל,
את כל המתיימר מעלה לצוף
|
"אח יקר,
אוהב ומשקר-לך ולשאר.
אחיך הבכור שקרן מכוער.
אל תכעס. תבין."
|
הכי קרובה אליך, עם כביסה רטובה.
תולה ותולה ותולה בך תקוות.
פנטזיות לעולם לא ממומשות.
|
על פני השטח גיליתי,
כמה שהן יפות להחריד.
בגוונים של דבש וירוק,
מתחת לכל הקמטים של הצחוק
|
עוד חלל נגלה אל קיומי. עוד שחור.
עוד צורך עז בחליפת ואקום.
לחללית אין תקציב, או שימוש לחילופין.
|
הימים בהם יכל התבור ללחוש לאדום.
אופק עגול מעבר שקיעה מרובעת
|
|
|
מה אתה כל כך
מופתע?
בולעת |
|
