|
איזון
לצאת מתבנית, להיכנס. ללגום את המשקה, לצקצק.
להקשיב למישהו מקשיב למישהו אחר, בלי רצון, מחכה שיסתלק כבר עם
רצועת הכלב שלו ובקצה עוד זוג אזניים עייפות, וקר להן.
|
צלצלת
זה מעיר אותך
פוליפוניה מתחדדת
איך שפעם היית איש
אשכולות, פצלת
|
קשקשת
בלי לנשום
שיספג השטף
בבטון
|
טפטפת עושה
מישברים בשחם,
מליל אמש
אצלנו בלב
|
רוץ, לאן
שההרים יקחו אותך
|
כבר כמה קילומטרים
טובים בתוך הקיץ,
הסיפון, מלא עכברים
|
במילים
איך היא ממיחה אותך
חיכה מזופת דבש
שפתה חמאה
|
זיפים באזני הפנימית
שולחים הלמות חשמל הדוקים הלאה
אל החומר האפור.
שוב אני מפייט בקלוז-אפ
|
קילומטר לפני
סימנתי לעצמי
את כל שהשתנה;
|
העלאת קרבן בחוף הים.
עיני כל
לוטשות בשרך
והריח
בשר שרוף
ומלח, יוד, אצות
|
במבט המתגנב,
הממקד, המחפה,
אל השקוע המגמם
בזוית פיה, צד ימין
|
בעד הכחלחל
הנמסך
ביני ובין,
רציתי לשאול.
|
הבל של
בירה פאולנר
ושיח ער על
צליל, בליל
|
רחובות שטופים גון
צבע קינמון
והתריסים
מגיפים סוד
|
שיחה עשויה
פורצלן
וזכוכית, מוכתמת אפר תוצרת הולנד
ביני לבינך
|
קו דק
רגל יוחפת חבל
והמיתר מצמרר ליטופיו בה
|
אותיות באומץ
בפנקס הכיס או על
חתיכת מפית
|
נושך את השפה
כמעט עד זוב
ומחבק אותה
|
שלוש
גפי זרוע המתכת
במכונת הבובות בקניון
|
איך זה משונה
מגורים
במודרנית
|
חמש אבנים
משחק של בנות,
גם כן
|
בבקרים של תוכחה,
מצח קמוט-מחשבות בראי
וחרדות הקיום, כרגיל
|
אני בתוך המיטה
ונוצה באפיה,
ויעל לא כאן,
יעל לא כאן.
|
לקחת כמובן מאליו. לטגן בצל. להריח מהרחוב את ניחוחות הפצפוץ.
לזרוק ת'מפתח על השולחן, את הנעליים במסדרון, עזובות כמו גידם
וייטנאמי, להתרגל לתבניות.
|
מישהו שינה לי את הפרמטרים. מישהו שיחק לי עם הכפתורים.
|
כסותי ניקל אבץ וליתיום וליבתי עופרות כבדות.
|
פנסי מכונית מהכביש העוקף את ראס מאייתים לי את הדרך.
לבד בסיני. אישה אחת רחוקה ורגליים יחפות, מלוהטות מחול
צהריים.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
