|
כשאתם רואים כלב מה התחושה הכי חזקה שלכם? בוא ניקח כלב, נקשור
לו רצועה, נלביש לו רסן, נקשור אותו לפאג'רו וניסע ב- 50 קמ"ש
בדיונות של רישון. מה שלא הורג מחשל למדתם בצבא, אז למה שזה לא
יעבוד גם על הבול-בוקסר.
|
21:45 מירי שוב שוכבת במיטה, לבד. מוחה מתרוצץ אחר אותן השאלות
הקשות: האם הביוגרפיה היא מגדל מובנה וקבוע מראש שאי אפשר
לשלוף ממנו שום לבנה או מרצפת לבל יקרוס או יסתחרר חלילה?
|
היא תכתוב לך בהסבר מנומק אך בנאלי
'חחחחחחחחחחחח' אחד ארוך בצליל אינסטרומנטלי
ואם תפרוש טיעוניך ותסביר כי השיחה משעממת
תקבל 'חחחחחחח שיואו מגניב' בלי הודעה מוקדמת.
|
באש שחורה על גבי אש לבנה
בקלף או נייר
כתבתי בזו הלשון
ככה וככה
|
אז מה
אמרתי לו
אז שניים בעשר
אז מה
|
אמת היפוטתית, הלכה בלי מעשה
התינוקת בציפורי מחפשת מחסה.
|
ליל ירח מלא
טו' באב
שקט פה בסיני
שקט לבן-אפור-שחור
|
ככה זה. הפכנו לחורים שחורים, למבואות סתומים, להדמיות אנוש,
לאלומות חושך, לחלקיק רזולוציה, להולוגרמות, לרצף אותות
סתומים, ללוח צילום, לפרוטון רייטינג, לשלם הזעיר באופן ניכר
מסך כל שלליו. איננו ולא נהיה עוד. המשימה הוכתרה בהצלחה.
|
כוכב הארץ מעולם לא נרעד
כפי שהוא רועד כעת
|
המשפט הקצר הוא קצר. קצר בהסברים, קצר בנימוקים. לעיתים מסתכם
המשפט כולו במילה אחת בלבד. פוסטמודרנה. קיצורו אינו תורם
לפשטותו, אדרבא, הוא מאפיל עליו, מחשיך אותו.
|
|
|
אכלתי המבורגר.
אכלתי במבה.
אכלתי טופי.
לעסתי מסטיק.
שתיתי קולה.
אכלתי שוקולד.
אכלתי מרק.
אכלתי פנקייק.
אכלתי ביצה.
אכלתי צ'יפס.
אכלתי עוגיות.
אכלתי יוגורט.
אכלתי
קורנפלקס.
אכלתי כבד
אווז.
אכלתי סטייק.
אכלתי גלידה
ושני ארטיקים.
אז איך זה שהמסה
שלי היא עדיין
רק 39 קילו?
נו, אז מה
שהקאתי את הכל.
[אחת מפתחת
בולימיה] |
|
