|
אליאור-במקור קלואה, וכן היא מתוודה שאליאור הוא רק
שם העט שלה, נולדה ב12/8/1988. עלתה לארץ
ב22/2/1989.
קלואה בתרגום פשוט מיוונית הינו נבט חדש שנכנס
למחזור החיים-יש בו אנרגיות מסויימות, הוא בולט ואין
מתעלמים ממנו.
היא בחרה בתחילה בשם אליאור במקום שמה האמיתי בגלל
הקרבה אל האור אותו חיפשה והאמונה..
את האור היא מצאה, האמונה קצת פחות.
אחרי שנים של סבל על מר גורלה וקבלת שמה שהרגישה
שהוא לא בשבילה-השלימה עם העובדה ומצאה בו מן
היתרון-יחודיות,אינדיבידואליות.
עכשיו, קלואה כותבת ואליאור מפרסמת-אולי מעיד על
פיצול אישיות..מדי פעם גם מנסה את כשרונה בדברים
אחרים (או שמה עדיף להגיד מנצלות וכשרונותיהן)..אך
לפי ממצאינו, עדיף ומוטב לה להישאר במקומה-הכתיבה..
ניתן לראות פה את רגעיה הכחולים והעצובים, רגעי
הכאב, רגעי הזעם, רגעי האמונה המתפוררת, רגעי האכזבה
מהאהבה ולאחרונה רגעי ההתאוששות והתאהבות האמיתית..
נא לא לחשוב שהיוצרת הנ"ל היא קיצ'ית-היא סולדת
מהמלה הזאת ובאה כנגד הצבע הוורוד..היוצרת הנ"ל
כנראה חלמנית גדולה אך לא הקללה הנ"ל..נא לכבד את
רצונה ולא להשתמש במונח.
ליוצרת הנ"ל אחות הכותבת באתר זה, והקשר ביניהן הוא
קרוב ביותר, ניתן למצוא ממצאים ארכיאולוגים על כך
בארכיון של קלואה בו היא מנציחה את היצירות
הנשכחות....
קלואה התבקשה לדבר בגוף שלישי וכך עשתה..
קלואה מודה לכם
:)
כל מה שאני זוכרת זה שראיתי מתים על הרצפה בדרך מביה"ס.
ירו עלינו בכתה באותו היום והמורה אמרה לנו להשכב על הרצפה.
כל יריה שנשמעה, היתה עוד חור שחור מוצהר בזיכרון שלי, מאז חיי
השתנו, לרעה.
שנת 1962, אלג'יריה, העיר אורון.
|
הטקסט הזה הוא עבור כל מי שלא אכפת לו לקבל עצה שתקלקל אותו,
כי כל מה שנאמר בסופו של דבר הוא ההפך הגמור מעצה של אדם מוסמך
או מבוגר... אני בחורה שאוהבת לחיות בדמיון של עצמי, כך שאל
תיקחו ללב, תיקחו לריאות, ועדיף שזה יהיה ירוק.
|
השמש הכתה בפניי בעוצמה וכך כופפתי את פניי אל עבר כפות רגליי
ושם ראיתי אותו, נתון לידיו של אלוהים, דומה למלאך שנפל מן
השמים
|
באותם הרגעים, בין כל מחשבה למחשבה היא לא אהבה אף אחד ולא
שנאה אף אחד. היא לא ידעה דבר מלבד דברים שלא הייתה צריכה
לגלות, דברים שהיא מחוייבת לשמור בלבה ולא לספר לאדם.
|
לפעמים נדמה לי שאני לבד בעולם... שלמרות שיש מסביבי כמה
מיליארדים, ההרגשה כאילו הכל נחרב... והנה, אני לבד, מטיילת
לי, לבד, אוכלת, לבד, מתעניינת בדברים, לבד, חושבת, לבד,
אוהבת, אחד.
|
היה זה לאחר שלושה חודשים של יובש, של חוסר באוויר, חוסר
בהשראה. זה היה בדיוק לאחר יום ארוך של בית ספר, יום ארוך
וקשה. לא היה לי באמת זמן עד אז לעשות חושבין, לא היה לי זמן
לעצמי, למחשבותי ואני לא בטוחה שהיה זה רע, כלומר הזמן היבש
הזה, אבל הוא בהחלט לא היה ט
|
יש איזשהו אור שניבט מעיניך,
משהו שגורם לי לחשוק בך,
משהו שגורם לי לרצות אותך.
|
געגועים לאותן השעות,
לאותן הנשיקות,
לאותן המראות.
|
בדירה אנחנו שניים,
אוהבים ונהנים,
אולי זה לא נראה מדהים,
אך כך אנו חיים.
|
עכשיו את כמעט ואבודה,
באיזשהו עולם שאליו נשאבת,
|
מסתכלת בראי,
מדמיינת את עצמי,
רוצה להיראות כמו האחרות.
לא רוצה להיות שונה,
אני רוצה להפליג לי
לעולם שבו אוהבים
|
השלהבת שמסביב עורי,
בוערת כשאני מבחינה בך, יקירי.
אותן העיניים שהביטו בי אתמול
|
אם היו לה כנפיים
לא הייתה חושבת פעמיים,
והייתה מרחפת למרחקים
אחר חלומותיה הטהורים.
|
זהו שיר של אהבה וכאב,
זה נשמע לא קשור,
אבל ניתן למצוא את ההקשר.
|
כשיצאה אז נשמתי מגופי,
ונעלם הכאב,
בכיתי על קרובי הדואבים,
זעקתי לחיים,
|
חנוקה, חנוקה מכל הצדדים..
מרגישה איך כולם בי בוהים..
בוהה בשחקים המאכזבים..
|
לא ידענו זו שמו של זה,
ולא ידענו באיזה שביל הולכים
רק לעבר הזריחה הלכנו
|
לא ידעתי איך לבחור,
לא ידעתי מה,
לא ידעתי היכן,
ומדוע עוד פחות.
|
וכן, אני כותרת של פרח שנתלש ממקומו
תמיד עפתי אחריה
וכך למדתי ממנה לנשום
והיא נתנה לי מעט מאורה
ומעט מצחוקה.
|
ענן נישא לו ברוח, ילד מבקש ללחם האחר זורק לאשפה
אנשים לא מבינים עד כמה חשוב לשמור על החיים -
אחרים מתאבלים על אובדנם.
|
שאלו אותי אם אהבתי בעבר.
עניתי שהשתנתה כל כך ההגדרה של האהבה בעיניי מאז שהכרתיך
שכנראה מעולם לא אהבתי ככה או כמו שאוהב אותך בעתיד...
|
אני צופה דרך שמשת בית הקפה השקופה אל עבר הרחוב הסתווי
והסואן, רואה את הציפורים עפות להן אל עבר ארצות חמות יותר
ורחוקות. להן יש כנפיים כדי לברוח מהקור, לי היו מילים.
|
טוב, אם לא אתם, אז אני תהיתי והגעתי למסקנה נחרצת שהירח הינו
רמאי פתולוגי אשר משנה צורתו מתחילת החודש כדי לגרום לאדם
לכמוה לשלמות,והוא מאכזב ע"י כך שהוא קטן וקטן.
|
אז בזמן הצפייה בחנתי את הפנים שלה שהיו דיוק של איזו יצירת
אומנות שעוד לא צוירה; הן דיברו שפה שהיה קשה לי להבין כי פני
דיברו את שפת הפשטות. שלה דיברו את שפת היופי האירופאי.
|
הגוף שלי.
פיסות של עפר מן האדמה שאלוהים יצר - לא נראה לי...
|
איכות מצויינת של 5 מגה פיקסל, תקריב.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
