|
elinoraz
סיפורה של אלינור מתחיל בעיצומה של מלחמה.
בשמים השחורים דהרו מרכבות האש, רתומות אל סוסיהן
צמאי הדם, כשהן מותירות אחריהן שובל של הרס וחורבן.
שעת ערב מאוחרת הייתה זו, מסך השמים האדים מבושה על
ששחור פניו נחשף, במאורות האש החורגת.
כבישי הדרך נפתחו בפני אימה, לקלוט אל תוכם, את
בריחתה מן העומס המכביד בצלמה של אלינור.
בביאתה הראשונה, פגשה את ארץ ילדותה בוכיה ומתאבלת.
מפגש זה הותיר את חותמו העז, בנפשה הצעירה ורישומיו
ניכרים בכתיבתה.
בין מבקריה הרבים, עובר חוט שני המהלל את שפתה
המליצית ודימוייה החזקים.
לפניכם מוצג, מפגש מרתק השואף ליצור איזון בין עולמה
הפנימי למסכת חייה השזורה באתגרים אין סוף, אשר נפתח
ומסתיים בצמד המילים, " רוח - לאש ".
קריאה נעימה.
אם הייתה חרפתי כגלימה מכסה, אז נוחמתי.
ולא הייתה, אלא כמגלה סודותיי ברבים.
|
בין ערבי היום, באודם שמלתה של שמש
רכנת אל הגדיים, לאוספם אל גלימתך
מבטך היה נעים, כמו רוח המדבר
אשר נשאה קול שירתך, אל אופק תפילותיי.
|
רוח ליטפה חולות
לצליליי המיית צחוקך
חיות המדבר
רחקו כבוד לדמותך
|
צלצלי באוזניי
מיקצבי פעמונייך
על הר מרום
ברוחות התמיד.
|
מלאך קטן חושב ומנסה
לפתור את כל חלומותיי
והוא מחזיק בעט
שרושם בי את חיי.
|
עת הבוקר רושם, מילות אור ראשונות
בקדושת הנביא מלאת הזעם
מרקחת מכשפות ואוב אדוניהן
כמנחת בראשית אל שפתיי.
|
משרתת השמים התכולה.
חינך ניטע בך מימים ימימה
להפוך כל עקוב למישור
לסלק אניצי חטאים מבדי חיים זכים.
|
לבוא בך הרחק עד השפתיים
לטעום את האופק נוגס
קרניים אחרונות של שמש
תחת גילמת דמדומי פרידתה.
|
על מה כנפי מלאכי
התאמצו לגונן
עד תיבול חדוותם
לרשום בי שתיקה.
|
לא עוד שירת לווים
מקיפה שערייך
רק יללת הצופר
זועקת לנחמה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|