|
tolkin11
כן. אני יודעת. אני יודעת שהיו שמועות. ממי שמעת? בטח, שאני
זונה, מה?! (צוחקת) אסור להאמין לדברים האלה. בטח. ברור שזה
שטויות. את יודעת, זה רק שמועות... (שתיקה)
|
טיפות של בוץ נפלו על שמלתה, אך זה לא היה לה איכפת. למען האמת
דבר לא הזיז אותה מאדישותה המרוחקת. דבר לא טילטל את החומה
הגדולה שבנתה סביבה בשנה האחרונה.
|
חשכת עננים שחורה רובצת על ליבו,
אהבתו הגדולה נעלמה ממנו.
|
...מחכה למוות שאת מיתרי גופו ירטיט
|
הגלים התנפצו בקול רם על החוף,
וכך בליבי הציפורים חדלו ממעוף.
|
אסור לה לבכות,
מותר לחייך,
להקפיא השפתיים על חיוך מתמשך.
|
לרוץ אם יש שלכת,
לרוץ בסערה.
לרוץ גם אם יש גשם,
לברוח משתיקה רעה.
|
האורות כבו,
המוזיקה נדמה.
רק היא שם,
לבד עם עצמה.
|
דמעה יורדת באפיק התלול שחצבו הדמעות המלוחות בפניה.
תינוקה, ילדה האהוב, תמצית כל חייה, מוטל ללא רוח חיים באפו
|
ציפורים נודדות בדימיון השחור
|
תבכה עד שהכל יגמר,
או עד שאתה תיגמר.
אפילו שאתה אוהב אותה,
והיא אותך יותר.
|
סורגים אכולי חלודה מותקנים על החלון הקטן שאמור להוות את הפתח
היחיד לאור היום. רצפת אבן קשה. מהחלון הצר נשקף נוף של כרי
דשא נרחבים.
|
זה רודף אותה מאז וזה לא מרפה. רצה, רצה מהר. וזה בא, כמו אז,
מאחור, זה בדיוק אותו דבר, סיוט חוזר. לרוץ כבר אי-אפשר. בוכה,
בוכה. אי-אפשר ככה בחושך, לא יכולה, לא יכולה כאן יותר.
|
|
|
אויר בשקל
אחד???
אריק ברגע של
הפתעה |
|
