|
האם חשבתי כשדמעות זלגו כך ברכות על פניי....רציתי
כל כך לדעת איך לעצור את הגשם...להשיג את השמש שכל
כך עייפה לחמם אנשים שמעדיפים לחיות בקור...רציתי
להודות לך על הכול...אני כבר מזמן לא ילדה זו אשא
שכותבת כרגע,למדתי ממך כי ישנה אהבה.לא,לא אתה זה
שגרם לי להרגיש אותה אבל כן אתה זה שגרם לי לדעת איך
זה להרגיש אהבה....וכמה טוב שעכשיו אני לא אוהבת אף
אחד חוץ מעצמי...ואת הכוחות אני שואבת מכל אהבה
שאליי נמשכת כמו מגנט...וכל הזכרונות הם כמו עפר וכל
רוח מפזרת אותם על פני האדמה וכך לעט ובשקט הכל נרגע
ומסתדר...ככה למדתי להיות אני עם עצמי...מקווה שטוב
לך ויש לך ליד מי להתעורר בבוקר...
And even if this pain of mine will soon be over
I will remember, I will always feel this sorrow
I wish I could thank you someday
You know I really loved that grateful pain you gave
|
אני מעדיפה למות איתך בשקט כך בקלות בזרועותיך
ולא נמשיך כמו פעם ללכת
בחשכת מבוא סתום אל עבר לדרכיך
בלי שאלות כאילו כך היה צריך תמיד ללכת
|
I follow the gray clouds as it travels from town to city
I know the eternity, as faithless as lack of pity
|
I am not looking for desire
I just want to use my wings
I am traveling back in time
I wish I could fly away from my fears
|
Once again i am so helpless
Is that the way, so far away
Once again in my dreams i am in search for the weakness
While i breathe, while i try to forget
|
My world is cold
Your heart has gone
And beats for someone else
My hands the beg to hold you
|
I saw the light I lost my heart
I felt the pain I found my way
i'm giving up am i deserved
I got my punishment in brave
|
וקול ישמע והתעלם
והשנים שאין להחזירם יותר
אני אדם קטן אשר עיוור
כה חוסר אמונה צועד ולא שואל
|
אולי אני מאמינה
למדתי לעוף עם מלאכים
אולי הפעם אני אשכח
אך בלי כנפיים אין חיים
|
אל אותו אחד שלא שמע
אל אותו אחד שלא ידע
אל אותו אחד שפעם היה
אל אותו אחד אליו רצתה
|
ורק עבר שלא מניח לנפשי
דרכים רבות היו לך
ורק הווה נותן לי כוח להמשיך
|
יום חולף,חלום של לילה
בו אני איתך... שוב ילדה
ורק עבר שלא מניח לנפשי
דרכים רבות היו לך
|
בבית כה ישן חולים בריאים
בבית כה חסר אין מבקרים
בבית כה חונק בו לא נושמים
בבית אין אמת בו רק שקרים
|
חישבה אותו גיבור עולם
היא בגללו ויתרה לא פעם
בחצי פה קראה בשמו
נדם קולו שכח את עברו
|
ראית, הם הרגו אותי ולא נלחמתי
ניסית להציל אותי ולא נתתי
הכל למענך וגם נפגעתי
הייתי כה קטנה ולא הבנתי
|
חלמתי חלום
ובו קברו אהבתי
שרוף הגשר של דרכי
בו אין על מה לסלוח
|
כן אתה, זה חלק ממני
כן אתה, זה כאב בנפשי
כן אתה, גאווה שנלחמת
כן אתה, זהו שביל מפותל אל נפשי
|
והרוח שתשאיר את התפילה בלב רגוז
וקרני השמש באור יום מעל כל רגש
לא לעבד באתי לעולם הזה של לב שבור
לא הזנחתי את הזמן ואין מקום אליו ללכת
|
והלוואי ולא היה בי אומץ
ללכת עד סוף עומק הכאב
אז עוד היו לי משאלות באופק
עכשיו אותן כבר אין בלב
|
עולם שכולו מעטפת זכוכית
פוגעים נגועים בקודש חיים
שורפים זיכרונות על גחלי האוויר
תקוות אבודות, ידי הקפואות
כאב בלילות, רסיסים של כבוד
ודם בדמעות,
זולגות הטיפות...
|
איתן ההולך מול הפחד
פניו לא נופלות לשנייה
הייתם סגולה ללא בית
לרגע הכול שוב חזר
|
ציירתי תמונה
ובה נערה
שהלכה ורצתה
רק להיות אהובה
|
מחפשת, מחפשת את הדרך
מוותרת, מוותרת על עצמי, שוב חולמת, שוב אני
|
נשרפתי כעלים בשמש החמה
ושחר של מחר הוא בלעדיי
הקשיבו לצעקותיי ואין עוד חושך בחדרי
השמיעו שיר למען קול שיריי
|
|
|
השאלה הבאה
לדיון
מי ברכב מי
ברגל?
זה ששואל |
|
