|
נורית נקראת בפי חבריה אלייז'ה על שם השחקן שהיא
אוהבת, אלייז'ה ווד, עוד מלפני הצלחתו הגדולה.
ילידת 86, פמיניסטית בתחילתה.
כותבת על אהבות נכזבות וזיבולי שכל למינהם.
היא לא אוהבת שאני מדברת עליה, היא נשמה חופשית
שכלואה בתוך תיבה עם יצורים חיים- מתים, אנשים בלי
רגשות, שפעם ניסתה להיות כמוהם והבינה שזה לא אנושי,
או יותר נכון שהם לא אנושיי וויתרה על הרעיון.
הקריאה על אחריותכם בלבד..........
I kept the right one's out
And let the wrong one's in
Had an Angel of Mercy
To see me through all my sins
הוא הלך לפני הארון והוביל את הלוויה דרך הקברים.
הם נעצרו, הורידו את הארון לתוך הקבר ומילאו אותו בחול. זהו,
עכשיו הם הבינו את זה, דני לא יחזור בחיים, זה סופי... הוא מת.
|
היא הייתה לבדה... וזה הולך ככה...
דנה תמיד הייתה זאת שכולם מסתכלים עליה, הבולטת בחבורה. אנשים
אהבו אותה, היא אהבה אנשים והחיים התנהלו להם בנוחות. בלי
שיציקו לה, בלי שתציק לאחרים.
|
בטח אני מבלבלת לכם את השכל, אתם לא מבינים מה אני רוצה ממכם,
שואלים את עצמכם "מי זו המשוגעת הזו?" ו-"מה הקטע עם
הנשיקות?".
|
באמת שלא ידעתי
איך יכולתי לדעת?
|
דמעה החלה לזלוג על לחיה, היא מחתה אותה בידה ואת הבאה אחריה.
|
הוא תכנן כל רגע ורגע, מהרגע הראשון כשתפתח את דלת ביתה
ותברכהו לשלום כמו ידיד, כמו שהייתה רגילה לברך אותו.
|
יום אחד, כששלח אלוהים את המלאכים בשמים לחלק לכל נשמה יופי,
כולם עמדו בתור ונשמתה של נורית גם קיבלה את הברכה. ביום השני
חולק השכל, נורית אז גם קיבלה נתח. אחר-כך בא תורו של הכוח
ובכל זה היא התברכה.
|
הוא לא שמע אותה בוכה...
הוא לא הספיק לשמוע אותה אומרת 'אני אוהבת אותך'...
|
יצאתי מכיוון הבית למכונית. המכונית היא הדבר היפה ביותר שיש
לי (בלי להשוויץ), זאת אומרת היא של בעלי אבל אני לוקחת אותה
לעבודה.
אם בן/בת זוגכם היה בא הביתה במכונית יגואר שנת 59, כמו בסרט
"משחקי פיתוי"- לא הייתם נכנעים למראה היפה שלה?
|
הוא הסתכל בעיניה, לוכד את מבטה, מנסה להבין אותה. היא מאידך,
הסתכלה על הנשק, מתלבטת, מתחבטת...
"אם אתה הולך, אז קח אותי," הקריאה מהכתוב על הרצועה.
"כן," הוא אמר.
"מה זה אומר"? היא שאלה.
|
הגעתי לביה"ס, GOD איזה משעמם פה, אני צריכה הרפתקאה, קצת
אדרנלין בדם.
|
היא הבינה שהיא לא רוצה להיות כמוהם,
היא רצתה לקבל את שפיותה בחזרה.
|
את יכולה להיכנס עכשיו" הוא אמר באדישות יתרה.
לא לדאוג? הוא לא עובר את זה, אני זאת שצריכה להרגיש מחטים
עוברים דרך העור שלי. אבל בכל זאת, הוא היה חייב לעבור את זה.
|
זה היה היום המוזר ביותר בחיי.
בחיי, זה היה מאוד מאוד מוזר.
מוזר היה לי לראות את החבר שלי שם.
|
פזמון עצוב בליבי, במוחי.
ואת אשר אוהב לא אקבל,
כי אתה זה הגואל.
|
הפרח נפתח,
הטל נופל על האדמה.
|
אם דואגת תמשיך לכתוב
את המכתב הארוך, לבן הטוב
היא מצמצה בעיניים
והוא לנצח... נרדם.
|
שירים מתנגנים,
צלילים נשמעים.
אבדות נמצאות
ואהבות נשברות,
|
מחזיק ורד אדום
פראי, כדי לעשות שלום
|
אך בורא עולם לא הסביר להם בעצם...
שבשבילם השמיים הם הגבול.
בכי, צעקות, כאב ואנחות,
|
אין דבר שנעלם מן העין,
יש רק דברים.....
|
פרפר הלילה פגש בעש,
הזאב שוחח עם השועל.
האריה שיחרר את העכבר,
והוא זה שאמר לדבורה לעקצו בכלל.
|
קיץ, סתיו, חורף, אביב
מראות שכבר לא קיימים
שהיו בימים עוברים.
|
ואת אשר אבקש,
השמיים יסלחו לתחינתי
|
כי טעם החיים יכול להשאר,
אם רק נזהר.
|
לבן טהור צחור,
כחול קצת מאיים
מי שיקרא דרור.....
|
לקול של דממה.
או בעצם,
בכי חרישי שמתנגן....
|
החיים מתנגנים כמו שיר עצוב,
כמו בלדה על אנשים,
שעולמם כבה לפני הרבה שנים,
|
עומדת על ברכיי,
ממשיכה לתהות לאן.
|
גם עכשיו היא עם כולם
אבל מרגישה לבדה
והם? הם לצידה
תמיד
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
הסלוגן הזה
מוקדש למען חללי
הסלוגנים. כל
אותם סלוגנים
אמיצים וחזקים,
בנינו, שנפלו
בקרב כנגד
סלוגנים טובים
מהם ולא נבחרו
לדף האחורי. יהי
זכרם ברוך.
הפאסיבי |
|