|
הם בעצם יודעים עליי הכל.
הם ואני חושבים יחד,
אני כותבת להם.
שידעו וילמדו מן חיים שלא כדאי לדעת..
אני כותבת להם.
וגם לי,
שאתמתן קצת מהלחץ,מהמחשבות שעוזבות ומשחררות אותי רק
תוך כדי הכתיבה.
הם עברו מודרניזציה והיום הם זאת היא..מקלדת.
ובכל זאת מעדיפה
אותם.
אחרי שבוריס חזר מתאילנד ודפק שם את הראש עברנו לגור ביחד.
לכבוד הדירה החדשה מאיה קנתה לנו דג זהב. קראנו לו שחורי, על
שם החתול של בוריס, שמת בגלל שבוריס שכח אותו בדירה בזמן שדפק
את הראש.
|
אומרים שהציורים שעל הקיר מסמלים את המוות הקרוב, את סוף
העולם. אומרים שסוף העולם קרוב, הוא יפגע בכל אחד לאט לאט בלי
שאף אחד ירגיש.
|
וקולי לא גבר עליהן,
כמוני.
|
הכיעור החיצוני שעוטף אותי,
-דבר שרק אתה למדת לסבול.
מבקשת,צועקת,בוכה.
|
הוא אליי, אני אליו
ורק העיניים נשארות באותו מסלול
|
כשהשמש נגעה בי,
השאירה בי סימן.
|
המיחזור האין סופי
הכל נראה אותו הדבר, חוזר על עצמו, בדרכים שונות וסמוכות.
|
וצחנת הזיעה, תהיה אוויר נשימתי
חיי.
|
חדרת עמוק מדי ואולי אפילו בניגוד לרצוני.
|
ואני חושבת
ואני רוצה
ולדעת אחרת יהיה יותר טוב.
לדעת אותך.
|
אתה נמצא אתי בכל מקום, מן מחשבה שלא עוזבת.
אתמול חלמתי עליך,
בבוקר קמתי מאושרת.
|
באת, נושק לי בצוואר, ההורמונים והצמרמורת עוברים מהר מדי,
כואב לי פתאום, הגוף שלי שונה משלך, אלוהים, הוא לא בנוי לזה.
|
השתגעתי.
משוגעת.
בגללו.
לא בשבילו.
|
רוצח. אתה מנגב את פני מהנוזל האדום, מלביש אותי חזרה, מוציא
לי את הסכין מהלב, נזהר,
|
להב של סכין קרצה לי, מוות, הדבר הראשון שעלה לי בראש.
|
"עיניך שוב עולות לי בזיכרון, פרטים, פרטים.
הכל במדויק,
מחשש לאבד את הדבר היחיד שנשאר לי ממך,
זיכרון. "
|
כחתיכת פזל שאלוהים הניח במקום הלא נכון כך הייתי.
|
|
|
לא באתם לקרוא
סלוגן
באתם למצוא
רעיון לאחד משל
עצמכם!
צבועים!!!
נראה אותכם
עכשיו, קאקות!
סרן בנימין
גלעד, מחוסר
רעיונות
לסלוגנים! בריב
מתוכנן ויזום. |
|
