|
שלום לכולם: היום, אני בן 58 ומיום שאני זוכר את
עצמי אני לא פוסק מלכתוב שירים, סיפורים קצרים, ועוד
ועוד..מן צורך כזה לבטא את עצמי... לא מזמן התחלתי
לתת גם לאחרים להציץ בשירי ובסיפורי... וכשראיתי ,
בחלק מן המקרים, כי סף המצב רוח הטוב עולה לאנשים,
והם מחייכים או מרצינים משהו..משום פגישתם עם
יצירותי (כך אני מכנה אותן) חייכתי אף אני!
למדתי לקרא לכל הכתבים שלי, ילדי: על שום היותם חלק
בלתי נפרד ממני.
אנלוגיה שלימה היכולה להתפרש על עמודים שלמים- עדיין
לא תספיק להדגיש את ההשוואה המפתיעה בין יצירות
לילדים.
סתם, ככה סתם בלי סיבה
ביום קר או סגריר
כשאתה בסביבה
בא לשיר על אהבה
|
הטל
הטל, נושר כמו דימעותייך
דמעות זולגות על הפנים
ונוצצות כמו פנינים
על לחייך
|
לא באגדה
ולא בסיפור
לא ביום סופה
רק בזמן אסור
|
באהבתי אלייך,
נצרתי מילותיי.
כדי לומר לך, אם בכלל,
לא רק בלילותיי!
כי שם את חלום.
|
הטל
נושר כמו דמעותייך
דמעות זולגות על הפנים
ונוצצות כמו פנינים
|
|
|
אימא! אימא!
מרקו! מרקו!
סבתא?!?!
אבא?!?!
מוקי?!?!?! |
|
