|
 58631958 marycielo@walla.co.il
גלית היא מסוג האנשים שחייה כספר פתוח. כל יום נהפך
לפרק שונה שאינך יודע מה לצפות. אהבות, אכזבות,
נופים, ילדים, ובעיקר געגועים לימים הטובים. ימים
אלו הם הממלאים אותה באופטימיות.
תקופות כתיבתה - למרות זאת - היא בעיקר בתקופות בה
מחלתה בשיאה. מחלת הדיכאון מפחידה אותה ובימים אלו
היא מתחננת למעט אור סביבה כי שם הכל חשוך לה.
כאן תמצא מעט מכל עולמה.
קריאה מהנה
גלית
אנשים רבים אומרים לי שעזרתי להם, שאוהבים אותי
ואני כולי תקועה בפליאה של מה בדיוק עשיתי על מנת שאעורר אצלם
תחושות אלו.
אוהבים אותי
צחוק אירוני מצטייר על פניי.
אוהבים...
|
ואני נותנת לדימיון שלי שישא אותי על כנפיו, מובילה אותי
למקומות שכנראה הייתי פעם שם עם אותה התחושה של "את לא זזה".
פעם זה יער, הרבה פעמים אני על חוף הים. יושבת שם על החול
ומסננת את הרעשים, הצלילים המוכרים.
|
אני אשת דממות
המלוות במלמולי רקע
שהשאירו בלי כוונה
אורחי הבדידות
|
ושנינו כאוניה
הנראית במרחק...
המפליגה לה
אחרי אלפי שנות איבוד
המחפשים
את הלא ידוע
בשני.
|
בין סביבה למציאות
בין כאב לפגיעות
|
למרות שהסלעים התדרדרו
והסתדרו ביניהם
כל סלע שגולגל
בסופו של דבר
למד לחיות עם האחרים
|
אתכרבל בזרועותיך
ואתענג
אתן לאצבעותיך
|
ממקומי הבטוח
מביטה לגלי הים
שקטים ועדינים
מתנפצים על החול
ברחש חרישי.
...
|
הדפס די שמח לאחת - שלא הכירה מה היא אהבת אמת.
הדפסים רעשנים לאחת - -שחייה את חייה בדממה...
הדפסים זוהרים לאחת - שחייה את חייה בחושך...
|
תחושות היתום מתפזרות
בתוך העור, ואני,
מפוררת את התחושה
וחייה כלא קיימת
משאירה לעולם...
|
יש לי חיבוקים
של הילדים שלי
ששמרתי אותם למקרים מיוחדים
למקרים של כעס ואי הבנות
ולמקרה של סתם רוצים להיות לבד.
|
לאישה מלאת אושר.
למה? האם יש בכלל למה,
או ששנינו היינו זקוקים לצאת
מהאפוריות ומהבדידות?
|
כל הצהריים הם
אוסף של הכנות
|
ואולי הגשם יגיע
עם ריחו המעודן
יביא עמו את רווית השדה,
הצמא להשקיה,
כמו צימאוני לאהבה,
להבנה והשקעה.
|
לא ידענו לאהוב אחד את השני
בין קפה לארוחה,
הבאנו את עצמנו לתשוקה
שנהפכה במהלך הזמן לעיקרית
בין הארוחות והקפה
|
אומרת לעצמי:
"לכי לישון, ילדה"
ממילא לא תצליחי
לתקן את המעוות,
|
לכל אישה יש קבר
בו הוחבא בקפידה
את העובר שנפל,
את הנשיקה שנגנבה
את גופה שנאנסה
|
סלעים, סלעים
בנויה נפשי
מחולות שהתקשו
מסלעים שהתפוררו...
|
חבק אותי, אחבקך
חברי
הרי שנינו יודעים
את חשיבותה....
|
ואתה מעודד
להמשיך, לכתוב,
לרוקן את האני הפנימי
מעל דפי השורות
המתמלאות ברגשות
מעורבים
|
ריח הגשם הראשון
מושלם במידותיו
המלטף בטיפותיו
|
אוי מדינתי...
למדתי לאהוב אותך עוד מהיותי קטנה מאוד. עוד בחוץ לארץ.
למדתי את הקשר בין להיות יהודיה לבין אהבת מולדת. למרות שלא
נולדתי כאן, זאת היתה מולדתי מאז ומתמיד. אהבתי כל פיסת אדמה,
כל עץ, כל חוף, כל עיר, עוד מהיותי רחוקה אלפי קילומטרים...
|
ואני לידך, מורידה ראש. מתאימה את עצמי אליך. והכעס הכי גדול
הוא שאתה מנצל את הכוח הזה, במקום לדעת שזה כבוד ופירגון.
במקום לדעת שיש בהורדת ראש את כל האהבה שאי פעם חשתי כלפי אדם
שני. כאילו שזו אותה אהבה הראשונה
|
הגיע הזמן
לשחרר אותך
אהובי
הגיע הזמן
להפרד
סופית.
|
גזרים גזרים כחלקי פאזל
אוספים את הלב ומעמיסים
עוד כאב עוד אכזבה
- אוי לך ילד כבר לא תם -
לדרך אחת קנית כרטיס
שקשה ממנה החזרה.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבא'שך
ערומקו?
-רגע. אפרוח
ורוד, מישהו
מחפש אותך!
זוזו לסטרי,
בלשן ומלשן |
|
