|
הרגעים האלה שהיו לנו ביחד, נגמרו. העונות שבתוכי השתנו מאביב
לסתיו... אני יודע שלוקח זמן אבל הזמן הזה מכאיב, הלוואי ואפשר
היה לדלג עליו.
|
מסתכל על תמונות
נשארו אותו דבר
כאילו הן קפאו מאז ההודעה...
הזיכרונות גם הם אט אט בורחים
|
זה יכל להיות סיפור אהבה הגדול בחיים שלי. זה הפך להיות אחד
הסיפורים העצובים אם לא העצוב ביותר.
|
אדמה חרוכה אומרת
שאין מכאן דרך חזרה אין צורה אחרת
פרחים נובלים גם במקומות אחרים
זה מה שקורה שמשקים במקומות לא נכונים
מטפלים בעשבים שוטים רחוקים
שהבעיות נמצאות עמוק בפנים
בתוך השורשים .
|
את, את הכאב הברחת
את העצב העלמת כאילו
לא היה בכלל, כאילו לא נברא
דמעות היו מתוקות כדבש
ועכשיו מלוחות הן ממלחמה...
|
היא אוהבת אותך
היא חושבת עליך
אבל האמת
זה לא בגללך
|
גשם ירד בהלוויה
גם אלוהים בכה
הוא ידע שכלום לא יהיה אותו דבר
והחלל יגדל ויגדל
וזיכרונות יטשטשו
ורק אנחנו נגדל
והתמונות? ישארו אותן תמונות.
|
אומרים שיש שם גם אלוהים
אחד כזה שומר , לכולנו דואג
כמו אבא אותנו אוהב ..
אז איך זה שכל היום .. יש הלוויות ?
|
עננים באים לפעמים ,
גם כשהשמיים בחוץ כחולים
וללב רע גם ברגעים שמחים
|
נשבר לחלקים קטנים,
בוכה לאלוהים שיפסיק
זה לא כל כך נעים לחיות
עם ההרגשה הזאת
שהכל מסביב מתמוטט
שאתה לבד מתפרק
|
עכשיו כולם בוכים
ועכשיו פתאום כולם יודעים
עצב, צער וכאב
יום הזיכרון עכשיו
כולם שווים
ולכולם אותו כאב
|
דמעות שבוכים
לי לא עוזרות
לקלוט מה פה חסר
או שסתם מתייסר
|
כמה עוד נטעם מהמוות
עד שיבוא שלום?
כמה עוד נטעם מר
עד שנרגיש מתוק?
עד שנפסיק לצעוק
בפנים ולשתוק?
|
אז איך עוצרים את הכאב
ששובר לי בכל פעם מחדש את הלב
איך עוצרים את העצב
שמתיישב שם
|
לבד, הכל נראה גדול
לבד, כלום איני יכול
בין דמעות מפלס את נשימותיי
עד מתי, אלוהיי?
|
לילה, חלקי ירח
מאחורי ענן שחור
מרחפים מעליי, בשמיים
ואני בתוך חלום
עוצם עיניים
|
כל פעם אני נזכר
בכל פעם שאני נשבר
חיוך, לאבד אותך
כל יום מחדש
כל פעם כמו מההתחלה
|
מאמין
הכל יהיה טוב
נמצא נקודה של אושר
ושם נהיה
|
יושב בחדר, כותב לך מכתב,
מנסה להסביר,
מנסה שלא לבכות,
רק רוצה שתשובי ונמשיך,
את מה שהיה לפני שעזבת.
|
שוב גשום על האדמה
שוב אלוהים בוכה
והיא שמחה לספוג עוד ועוד
כאילו מבקשת
את הדם מתוכה לשטוף
|
על הדף הדיו דולף
מילים לאט לאט כותב
בעדינות, ברכות
ממש כמו צליל של חוט
אז למה על מצבות
צריך לחרוט?
|
הפחד,
את כולנו אופף
מפחד להתקפל, להתגונן
אתה יודע,
זאת האמת היחידה
שנשארה.
|
אני זוכר עברה כבר שנה
אני זוכר, מזיל עוד דמעה
אני יודע, החיים ממשיכים
אני יודע, אבל לא כל כך מבין
|
בתוך חלום בך לגעת
וכמובן שלא לדעת
|
למקום רחוק, אלוהים שם יושב
ויש לו הכל,
לאן ללכת ולא צריך לבכות
ומשם הוא לא עף
זה הכי קל...
|
פוחד להריח את הריח שלך
כשאת נושמת אותי
מפחד מההרגל
אומרים שלפעמים הוא הורג
|
פרח רק רציתי שתגדל
שתהיה גדול
שתאהב, שתראה את הכל
פרח רק רציתי שתגדל
|
קולך עדיין מהדהד בראשי
קורא לי בוכה לי
מנסה להסביר
לא יודע איך ולמה
|
כולם אומרים לשמיים תיקרא
משם אולי תבוא התשובה
מנסה לשמוע את קולך
וכלום לא שומע
מתגעגע
|
חיכיתי כל כך הרבה
שתגיעי לחיי
שאהבה תיקח אותי אל על
אל מקום שהחלומות בו מתגשמים
ושאת עומדת לידי
|
תענה לי,
כל כך רע לי
ככה,
זה לא אותם חיים
בלעדיך
|
רציתי לשאול שאלה: העם הנבחר? אני לא רוצה להיות העם הנבחר,
אני רוצה להיות מאושר.
|
החיים כאן קשים ואתה? מצאת זמן לברוח, ללכת למקום ההוא שניסינו
כמה שפחות לדבר עליו כדי שלא נאבד אחד את השני אני זוכר שפעם
אמרנו שגן עדן בטח נראה כמו תאילנד, חופים לבנים, עצים כאלה של
קוקוס וכמובן מלא מלא בנות יפות, אז איך נראה גן עדן ארז? איך
הוא נראה באמת?
|
כל כך הרבה זמן עבר, כל כך הרבה חודשים, ימים, שעות, דקות,
שניות - בלעדייך - כל כך הרבה, כל כך הרבה רגעים שהייתי צריך
שתהיי שם, כמו פעם, ולא מצאתי את הדרכים להתמודד כמו כשאת היית
עוזרת לי.
|
זה מצחיק לחשוב על זה נכון? יום אחד למעלה ויום אחד בבור...
|
שלא תעזי לחשוב שזה לא כואב, שקל לי להירדם בלילה, לחייך בבוקר
או לחיות את החיים בלעדייך. מהרגע שהבנתי שזה סופי, אני נמצא
באותו מצב. אז נכון אני שמח לפעמים, זה לא מוכיח כלום ובטח לא
מוכיח שהתגברתי.
|
אתה יודע לפעמים זה נדמה כאילו הימים נאספים אחד על השני כאילו
שאין להם ברירה, וככה הם הופכים לשנים ואתה? אתה עדיין חסר.
ארז, אני אסיים את המכתב הזה כי הדמעות מתחילות לחנוק אותי...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שממית היא בין
היחידות מבנות
מינה עם זנב
וכנראה שבממלכת
סלוגניה דברים
כאלו מאיימים על
המערכת הפאלית
הסמי
אקסטרווגנדית.
שממית מסבירה
לבתה הקטנה מדוע
מרתפם מלא
בתרכובת סלוגנין
לא מנוצלת. |
|
