|
ואתה היית המשוגע.
בחופשותיך המעטות מבית החולים נהגת לשוטט ברחובות, והם דאגו
לתפור לך כותונת משוגעים רזרבית, נוסף על זו שהותרת בבית
החולים.
|
המוות מחליק על לחיי
בלטיפתו הדורסנית..
|
וכשיובא גופו
נטול-חיים,
למשרפות
|
הלילה מהדהדים בתוכי דברים
בקול נוקב של קריין טקסי זיכרון.
כבר בכיתי בכי של געגוע טהור,
אולי מחמת עשן המדורות שעלה השמימה
|
ויום אחד,
כשהטירוף יסיר את טפריו מעורי הצפוד,
למוד הסבל
|
ורק אחד מהם מחה,
יחיד מדור:
"אל תפגעו בו
לרעה.
הבה נרים אותו
ונשליכהו
אל הבור"...
|
לא אוכל להתיק את עיניי מהיופי הזה,
גם בשעה שהרכבת דוהרת למוות.
|
מילים הן מלחמות בדל-שפתיים
|
מישהו צוחק.
והדחק נעשה קשה, קשה מנשוא.
|
קמטי המרירות
נטוו סביב שפתיה..
|
האם הייתי צריכה לאפשר לעצמי להישאב, להתרכז, להתכנס לתוך אותה
נקודה בראש, שצורתה כעין משפך הפוך, לצאת מהגוף, להיסחף בזרם
האוויר שנשא אותי.
|
|
|
