|
שברים של קיץ בין עננה כבדה, התריס סגור, הווילון אטום.
ובכל זאת, נגיעות קרניים מטפסות על קיר מתקלף.
והיא שם, צמודה ומרוחקת. נוגעת ונרתעת. ואתה לידה.
|
זה היה עניין של זמן, ממילא ידעת
שיסגרו אותך שם, כלוא בין כל הלבן הזה
עטוף לבן, שותה לבן, אוכל לבן, חולה לבן
נוגע ברך והנעים וטובע בתחושה הממכרת
|
יש לי יותר מדי דברים להתרחק מהם.
אני צריך להתעורר, אתה צריך להתעורר, אליעד.
|
בעולם משוגע, המשוגעים הם השפויים היחידים.
עוד סיגריה.
אתה יושב בדירה שלך. מעלה אבק, מעלה ליחה, מלא ברחמים עצמיים.
|
משקפי שמש בלילה, הוא מרגיש טוב עם עצמו. חזק.
השיער שלו תלוי ברפיון על גבי המצח המיוזע והמקומט, קמטי מחשבה
קטנים ורבים. ניכר כי הרבה מתרוצץ שם, במחשבות.
זיפים קשים כחצץ מכסים את גדות פניו הזקנות טרם עת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
'חג מולד,
חג מולד,
חג יפה
כל-כך..'
המנפיש |
|
