|
"מבקיעתה של קרן השחר הראשונה,
תוך החמה הקופחת או הגשם המתייפח
ועד השמש המדממת,
ההולכת ונעלמת"
|
בין הרים לבין שקרים
את ניצבת שם בין העצים
ויורדת רק יורדת
מוצצת...
|
זה נמשך שנים
ואני בוכה בלעדייך
זה שורף בפנים
אני מתכלה מול שפתייך
|
אותו חלום שוב מתגלה לי
נזכר פתאום, וזה שולט בי
והיא יפה
ורק החושך מרעיד
|
please forgive me
dont ask way
of what i did you should'nt
|
|
|
הלוך הלכו
הסלוגנים להמליך
עליהם מלך...
מתוך: "דברי
ימי הבמה
המעוותים",
איציקוביצ'וס בן
חרגולוס |
|
