|
נכה צה"ל,הלום קרב,בוגר מלחמת יום כיפור ופגוע ראש
משלום הגליל הראשונה.
חובב שירה,עומד להוציא ספר שירים בנושא הלם קרב.
אוהב לעסוק בעבודות יד בעץ וויטראז.
לשלוח כיוון לידע כוונה
לדעת שילוב של מגע ותחושה
|
היתה נתונה בשימלת בד ורודה
שתאמה את עורה הלבן,בשילוב עוצר נשימה.
חשתי כסומא בארובה,לא עיכלתי את יפי תוארה,
זאת היתה אהבה אמיתית ראשונה.
|
לראות את כאבה כמו נמוג באהבה
וחוזרת היא להיות נסיכת החלומות
|
מי יודע למה?
אינני יודע, את כל הסיפור.
אינני יודע, מה מותר ומה אסור.
אינני מבדיל, בין שחור ללבן.
אינני מבחין, בקצב הזמן.
אינני מכיר רחובות ובתים.
אני לא מזהה אנשים מוכרים.
אני לא יכול לנסוע לבד.
אני לא רוצה להרגיש בדד.
|
קטונתם להביא סרה
בעומק לבבות השירה
|
יחדיו גברנו על פחים ומכשולים
ידענו לעמוד מול גלים ומשברים
|
בדידות אוחזת גואה רומזת
בנפש פושטת נימים פורטת
|
תמונות בצללים קורמות עור וגידים
מקרינות הבזקי מראות מכאיבים
|
נוח נוח אל תבער
דומם מנוע ונגמר
|
לפעמים הוא יוצא זהיר וחושש
לנסות את דרכו בעולם לגשש
אולם תמונות מוכרות ועולם בלי שינוי
אל ארבע קירותיו יחזירוהו בלי דיחוי
|
חלקן מובילות לאינסוף מרוקן
חלקן ישירות למחבוא השטן
|
עכשיו במלחמה אתה נמצא
למרות שנפשך לא חפצה
אז קום מהר ותתעשת
אחרת אתה משול למת.
|
כי רב הצער,רוחי בי סער
ואין ארוכה לי על מות חמי
|
החגיגה דוהרת כל יום חוזרת
הפיזמון נשאר כמו חרוט בבשר
|
יום זה, מוציא אותי מדעתי
ומטריף עלי את נשמתי
|
הגוף אז נקרא להתעמת בצרוף
הדמיון היוצר כבד ומסורבל,
|
איני יכול להימנע,מלחזור למראות,
שהביאוני עד הלום ועדיין הולמות.
|
הוא יושב לבדו ראשו מונח על ידו
ללא מילים ללא תנועות
|
הם הורגים בנו בכל האמצעים,
רימונים כדורים פצצות ומוקשים.
|
לבבות צעירים בדממה פועמים
הנעורים פורצים את המדים
|
חרוטות שם המילים
מגלות סודות רזים
|
והמילים נתקעו כחומה בצורה
וכל כולך מצטייר כמסכן חסר תקוה
|
בעולם בו אני חי,לא הכל ברור
מבחינתי העולם נראה ממש כעור
|
מסתחרר
מתגלגל
מסתלסל
מתבלבל
אין חוקים ואין תקנות
|
השלום הוא שלום הוא שלום
הוא רחוק ונראה כחלום
|
עייפות וחידלון אותך עוטפים
ההגנות נופלות אתה חסר אונים
|
הייתה זו אהבה ממבט ראשון
הכביש המוביל העולה במדרון
|
החברה התבדחו שמשה שוחרר לפני כולם
והוא יכין את המקום לשאר שיגיעו
|
יהודים ומוסלמים
גם הדרוזים והנוצרים
|
הלילה ירד החשיכה בעיצומה
עופפת עוטפת ומלטפת אותי
|
כבר עם בוקר אור
הכל נראה אפור
|
בכל בוקר בקומכם אל העולם
אני חש מאושר, המאושר באדם
|
האצבעות נמתחות מתופפות על הקלידים
הראש מתאמץ משתרגים הנידים
|
מנסה לייצב
ליישר
לסובב חזרה
רק לא להכנע ליצר הרע
|
כי מילים הן חרבות
שתי קצוות שתי כוונות
|
נגעתי בבני רציתי לתת לו
את יפי הפריחה שבפרח שדה
את עצמת החיים שבעץ השדה
את השאפתנות בשיח השדה.
|
לו ידעו שירי מלחמה,
את עוצמת הכח בהן גלומה
|
ואני נלחם, חי אלוהים, בכל כוחי
המועט ואני מנסה לנער מעלי את
אותה היד שעוצרת בעדי
לנסות לעבור את הקירות שסוגרים עלי
|
בלי רחמים היא מתהוללת
משאירה חורבן ורסיסים
|
הייתי מחפש מאכלים מיוחדים
ומכין לך בשקיקה טעמים מופלאים
|
שמם הולך לפניהם מתנדבים יקראו
את ליבם ונפשם איתנו קשרו
|
בלי מורא בלי דאגה ופחד
נעמוד נכוחה מול עברי הפחת
|
ולמה צריך לדעת?
ובכלל מדוע לגעת?
את שעשיתה בלי דעת.
|
אהבה, היא כמו קרן שמש, המאירה דרכו של עיוור.
אהבה, היא כמו חרבו של השטן, רוצה רק לבתר.
|
לבדך אתה נלחם במחשבות
שעופפות עד מטריפות
|
הם עוברים בטורים בשורות ושלשות
כתות מחלקות גדודים ואוגדות
|
ואתה הקטן בוהה ביקום
עומד ותוהה במלאכת קיום
|
חתול אשפתות מה תועלת לי תביא
ובחינם אותך לא אבריא.
|
זאת אמרה ופנתה,ודמותה זהרה
בשביל העולה אל שמי טהרה.........
|
ממוקד הוא אך ורק
למחשבה ומראה ממורק
|
גלים גלים, אינן פוסחות על זמנים.
גלים גלים, בלי מעצורים,
מכל צד הן נכנסות,
מכל זוית הן חודרות.
|
העיניים פעורות לרווחה,
מתוכן נשקפים, הפחד והמורא
|
ולאלהים תפנה בצעקה
בחייך, בוא נצא להפסקה
|
ואני בוש ונכלם מסדרי העולם,
מנסה להבין לאן הוא נעלם?
|
השלישי נחרש, עם סיפור שנכבש.
הרביעי, לאורך הרקע מטפס,
מחפש מיקום לסיפורו הרופס.
|
לחדור דרכה, הראש להוציא.
לעכב את הפועל המוציא
|
זה סוף הקיץ סוף החום
הארץ אומרת לקיץ שלום
|
קול הרעם נדם
קול הרעם נדם,האש כרקע בוערת.
סביב,הלילה שעט בשתיקה מצמררת.
אדמת המדבר עמדה ללא זיע
ואת רעש המשורינים החושך הבליע.
לפתע ללא קול,לפתע ללא ניע,
ראשו הבהיר על החול הופיע.
קרבתי הלום פחד.
קרבתי הלום קרב.
ובלי
|
והרציף הארוך נותר גלמוד,
עד בוא רכבת שתפיג הבדידות
|
זה רגע קשה זה רגע מביש
נתפסת בחולשתך מבלי להרגיש
|
השיר הוא חיים השיר הוא אהבה
השיר הוא סיפור וגם אגדה
|
שירה ענוגה
שירה קצת נוגה
שירה שמחה
שירת צהלה
|
יחד חצינו מחצית החיים
ידענו לעמוד ברגעים לוחצים
|
אל דרך של האור
אל שביל תקווה ודרור
|
התנועה למטרה נעשית בדרכים עוקפות
כדי לא להתקל או להתגלות
|
העם עייף העם רעב
העם מבולבל העם מתוסכל
|
אהבה ראשונה.........אכזבה נוספת
|
לקום כל יום בבקר
ולהתחיל מבראשית.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
חכם אחד אמר:
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם,
והם לוקחות את
זה ברצינות" |
|
