|
Shufel
החיים קצרים, קצרים מדי אפילו, אז אני חי אותם! אבל
לא חי כזה של כולם, חי אחרת, חי באמת, מנסה לפחות.
לפעמים בא לך פשוט לעוף למעלה ולהסתכל על הכל מהצד,
להיכנס לראש אחר, לגוף אחר, למחשבות אחרות, לנפש
אחרת, אז אני כותב ונכנס. מדהים אילו אנשים אפשר
לפגוש ככה, חיים, מתים, עצבניים, שמחים, נאהבים,
מאוהבים... תנסו פעם, אולי אפילו תלמדו על עצמכם.
ואני, מי אני? אני זה שאתם חושבים שהוא לא אני, זאב
בודד מוקף באנשים בתוך בועה שקופה.
אז תקראו, תקראו שוב, תתחברו, תתנתקו, תקללו, תבכו,
תצחקו, תעקמו איברי פנים ושפכו את זעם הביקורת
בתגובות.
הוא צחק בלב מלא, חיוכו נמרח על פניו, פנים נעימות, מלאות
הבעה, הבעה של חום, רצון, אהבה, כעס, רגש. ההבעה קיימת,
המשמעות חבויה, כל אחד ואחת פירשו זאת אחרת, כל אחד ורצונו.
הוא ידע, הוא תכנן את זה, שנים של אימונים יצרו שלמות בהבעה
שלו, אם ניתן להגדיר זאת כך.
|
״השד המזורגג בכד השקוף הזה, זו לא הייתה כוונת האל,כשהוא אמר
׳ויהי אור׳, הו לא ולא!״
|
היה זה אריק אינשטיין ששר ״אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, אני
חושב שבשבילי היא אבודה״. אז ויתרתי, אם אריק אמר, מי אני
שאתווכח. ויתרתי, אטמתי את תיבת הרגשות, התאוות, הרצונות
והתשוקות, הרי שירים זה לא החיים, זה מה שכולם אומרים, ומי אני
שאלחם בכולם. כולם גדולים
|
היא אהבה אותי, כמו שאמורים לאהוב, כזה שכואב בבטן, כזה
שמתגעגעים, כזה שחסרים, כזה שגורם לבכות ולצחוק מפחד ומאושר.
ואני? אני אהבתי אותה כמו שאני אוהב, לפרקים, ברגעים, למשך
שניות.
|
לכל אחד יש את הפחד המשתק, זה שגורם ללב שלו לתפוס קצב של
קנייתי בקילומטר ה-42 של מרתון, לנסות לפרוץ מחוץ לגוף, הפחד
שמשתק אותך ובד בבד גורם לך לרעוד בצורה לא נשלטת. אז מה שלי
אתם שואלים? לא שאלתם? לא נורא, תשמעו בכל זאת, הרי אתם כבר
פה, אז למה לא.
|
|
עין שום בושא
בלאיות
דיסלקט!!
מה?
עחד שגעה באצמו |
|