|
אלחנן א. לואיס
we are fish in the ocean of life and consciousness,
though we try, pretentiously,
to convince ourselves we are sailours that sail upon it,
|
Transvestite sirens at midnight
And my thoughts stream on.
|
מהו האושר? אותו אושר נצחי
הבא לידי ביטוי בהיפעמות מיופי הבריאה,
המתנקז אל-תוך מנגינות שנוצרו ברגעי-השראה,
אל נופים שהועתקו אל הבד במלוא הדרם.
|
הלוואי ויכולתי לשים את כל מחשבותיי בסוגריים
ולומר רק את המילים החשובות באמת.
|
ובלילות, אני שוכב ער במיטה
ובוכה,
כתינוק.
וילדי בא, ואוסף אותי אליו
|
אין האדם חופשי לבחור את דרכו, אך,
אין אף אדם זולתו חופשי ללכת בה.
אם-כן, אלך אני בדרכי-לא-דרכי. ואתה, עתה,
לך-לך, מעבדותך בדרכך-לא-דרכך לאף-ארץ אשר
|
את, אידיאת האהבה שלי.
כבר אין שם, אין פנים, אין מבט.
אידיאה טהורה של אהבה וזוגיות.
ואולי יותר נכון לומר- אידיאת חוסר הבדידות.
|
כעת
חוזר אני אלייך,
להינחם בקור חיקך.
|
פיסת לחם-קמח-מלא
פנתה לפיסת-לחם-ריקה, ושאלה:
|
עומד,
באמצע הליל,
ברחוב בעיר
ומביט לשמיים
|
תיבתי היא בעצם מקדש,
ובו אשים את כל אשר קרוב אל ליבי
|
יש בי את החטא הקדום.
עובד שעות נוספות.
והגעגוע משמש לי כסם -
כל עוד לא יעבור, לא אחטא.
|
אדם חי את חייו.
ואורג בהם,
את זכרונותיו
כחוט השני.
|
גל,
היתקלות. ולרגע
הנחל נהר, ולרגע
אתה חשוף.
|
הגאות עולה, שוטפת את העיר
וזרמי חיינו המנותקים
נהפכים
לזרמים תת-ימיים.
|
רוצה אני בחיים של קביעות בבלתי-צפוי.
חיים בתהליך תמידי, בהווייה המתמשכת.
לצחוק, לשמוח, לפרוץ בבכי; להיעצב,
לכעוס, לקנא; לנקום,
|
כמו צלילה אל תוך
בריכת-מנוחת-הנפש. השינה. ובכל
פעם מחדש, לא נגיע לתחתית. ובכל
פעם מחדש, נקום עייפים קצת יותר
מהקימה האחרונה.
|
צל העננים על ההרים
כמו עורה של פרה
|
ברחובות ההומים, קליפות-אדם מהלכות.
שאו קולכם, והתפללו נא על נפשותינו השבורות,
בקשו רחמים על נשמותינו, אשר נשבו
בשירת הנימפות.
|
השמתם לב פעם, כיצד דבר אחד
המסמל דבר אחר, נהפך אט-אט
לאותו דבר אחר עצמו
|
מתוך הפחד
נוצר חוסר ההבנה,
ומשם מה ששלי שלי, ומה ששלך שלך?!
|
שלשלאות כבדות כובלות את מחשבותינו
אל
טפלות-החיים.
בליל זה ראוי כי כל אחד יראה עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים.
|
ובתוך בטני שוכנים עלי הכותרת
ולא נעכלים
כמה יפה הדבר;
|
הלב תמיד פועם בזוגות.
פם-פם, פם-פם; פם-פם, פם-פם.
פ(ע)ם- לגופו,
|
אני מביט ממרפסתי
אל נוף פסטורלי, ריאלי,
רע, לי.
|
היא פותחת את הדלת ועיניה היודעות
מביטות בי ונחות על אצבעות ידי
כיצד מבקש הינך לשאתי לאישה
והנך שייך
לאחרת
|
כאשר אני מאונן
אני משתמש בשתי ידי,
זו הימנית לעינוג, וזו השמאלית
להלקאה-עצמית.
|
לא רציתי לבוא אלייך כמורה
או כיודע דבר
רציתי לבוא אלייך כענן סערה אחד
למשנהו
|
אין השרידים כיליון היש, כי אם
שלב בזרימתו של ההווה, ושלבם הסופי-
לא אינותם - כי אם
התמזגותם המוחלטת בהווייה האינסופית.
|
בעת פריחת הפרחים,
אם נאזין, נשמע -
תנודות עלי
הכותרת הקטנים,
|
העצים ישקעו בחול הטובעני.
הזמירים יקוננו
בקנים תת-קרקעיים.
כמו מבול-ללא-מים, כי אין.
|
האהבה הקיימת לאדם
בבדידותו,
|
כל חיים בזיכרון המה,
וכל שמחוץ לזיכרון, מת הוא,
וכל שעתיד להיות, זרוע כזרע הזיכרון ברחמה של התקווה
צופה אל יום היוולדו להווייה.
|
אנשים מתכסים
ושמיכות משמשות כתחליף
לגופים שהיו אמורים לחמם
זה את זה, באהבתם.
|
כנפיים-ערלות.
אין הן יכולות לשמוע עוד צער ויגון.
איזו קיבולת יש לכנפיים שבורות,
שאינן יודעות לפרוש -
|
רק ביום השביעי הבין האלוהים
את אשר יצר
וראה את יופי הבריאה
בשלמות שלאחר דבר.
|
וכל החיים כהרף-עין הם, כהרף-אין
בעינו של אלוהים,
באינו -
של אלוהים.
|
וכבר שכחתי את קולך, וכיצד היה מכנה אותי
בכינויי אהבה.
|
וכעת לוקחים אותי, כסמרטוט ישן.
אם ללא בנה.
אך הנה, שוב חום דם. אך אין זה
דמו.
|
נגינה איטית ויפה נשמעת ברקע
האורות עמומים.
תמיד היית רגשנית.
|
אני מרגיש כמו חיפושית שחורה ואיטית.
תילשו לי רגל, ואצלע.
|
היכל גורלו של סיזיפוס להיות עוד פחות נסבל מכפי שהיה?
אם היו משתנות כמה נסיבות? היכל מצבו לקבל אור חיובי?
|
תגובה לשתיקת האדמה של פנחס שדה ("החיים כמשל") ושירת הברכה
ששמע ארג'ונה מפי סרי קרישנה ("בהוגדגיטה")-
|
להיות. להיות. להיות -
חיות את החיים בבחירה.
אין צער בעולם מלבד המוות.
אין מוות מלבד נטישת החיים.
ובודדים אלה אשר אינם נוטשים. הרוב מת--
|
|
|
למדתי קראטה 7
שנים
דיסלקט עם
טכניקה שמנסה
להשתלט על העולם |
|
