[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אלפנט אלפנט

אל היוצרים המוערכים על ידי אלפנט אלפנטאל היוצרים המעריכים את אלפנט אלפנט
"עכשיו אני רוצה שתלטפי אותי / כשהייתי בת שבע"
- נורית זרחי




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
שאלת אם אני יודע מתי זה יקרה, ואמרתי שאין לי מושג, אבל בואי
ננצל את הזמן שנשאר לנו.

מה שהחשוד ברצח לא ידע זה שאלי, בעת שקרא את ההאשמות, לא
הזדעזע מהן, כי אם נתקף בתחושה משונה של שותפות-גורל, תחושה
שלא הצליח לעמוד על טיבה, וככל שהמשיך וקרא את הדברים כך הלכה
התחושה הזו והתעצמה וזה, בעצם, מה שהבהיל את אלי כל-כך.

רונה החזיקה את הסדין חזק חזק וניסתה לעצום עיניים וניסתה
לחשוב דברים טובים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
דני שאל

אני יודע
כשאמא
מאחלת, אמא מאחלת

זכורות לי
אצבעות מרפרפות ולא יותר.

מישהו קורא לי
לא להשאיר, לפזר דוקא

עצב
לילות לבנים בהם חיכה מעל הכיור
למטח הבא
ואז מקיא הכל
מקיא כאחוז אמוק את כל הצער

צמד שירים
הפשע תחילתו
בהנחת המצלתיים על גג גן הילדים

אומרים דברים שזזים

מאז שדצמבר עזב
העיניים שלי עננים

הצטברות כזו של כלי דם
תניב יצור חי מחודש
נספח ליצור החי שהכילו מלכתחילה.

אולי שמעתי נהמה
או חריקת דלת

שוב התפתיתי לשוחח עם אופק

עוד חודש
עוד שנה
עוד טריליון שנה

אם כך, היכן בתוליה?
שפתותיה פשוקות יתר על המידה?

מרת מרלווי לוקחת אותו
אל הגבעה המוריקה ואונסת אותו

כדור של חמלה מתעגל
מהלב האפרוחי שלי
אל הלב ההכרחי שלה.

אדריכלית הפנים
משרטטת תנוחות
בזוויות ובקווים מקבילים

אל תצפה ממני להובילך
אל שבעת פלאי תבל

"זה לא זז" לחשתי

דרושה סימפתיה מינימלית
כדי שהראש יישאר
על הכתפיים

ישבנו על קפה הפוך
אני ומר שעון
שעון ומר אני

אני יוצא בשאלה
כל הדרך מהישיבה התיכונית עד הצבא

תגיד לי "בוקר טוב" באותה רכות,
לא פחות,
אם יהיה שינוי אני אבחין בו.

בין המהדק
לסיכה
קיים מרווח הצלה
לא לנצח תהודק

פתאום אני כל-כך לא מדוגם
אבל לא נותנים לי תלונה
או מעלים אותי למשפט

כל העולם שלפוחית
אני שוחה בו
מלא בו

מנקודת התצפית הגבוהה שלי
אני אומד מרחקים
בדיוק של תשעים ותשע פסיק תשע אחוזים

אני מכיר דמעה אחת
נמתחת לכל אורכי
משיער הראש המאפיר
עד לכפות הרגליים הקטנטנות

דגדוג אחר גורם לשריטה עמוקה
שופעת דם. הכל מועצם
הדם אדום כשושנה

חוקי הפיזיקה ההזויים של היקום
דרשו ירייה

קודם לא להתכונן
להמתין חמש דקות
ואז לקבל את המרות
להצליח לצאת לגלות בביתך שלך

אני לא הצלחתי להשחיל לא דמעה
ולא תנין
אפילו על רוע לא הצלחתי לדבר.

המרווח
בין דן
לדנה
הוא ה"א אחת

אתה לא מיוחד. אתה לא מלך. אתה לא חייזר. אתה לא מוזר.
אתה רגיל. מגעיל כמה שאתה רגיל

רציתי לקבל ממנו חיבוק מנטלי מסוים,
צידוק נסתר לצורת החיים שלי.

היד שמעשן כבד
שולח בכדי לעסות את חזהו

המזכרת הגדולה
המזכרת הגדולה של החיים היא
קברים.

המשורר שלא יורדים מלאכים
לרקוד על דפיו
הוא המשורר שחייו לא התחילו מהמילה הראשונה
אלא נגמרו כשהתחילה המילה מילה

פתאום הנרקומן מפסיק למלמל.
הרחוב נשטף אור,

אותה הגעה
רגע לפני טריקת הדלת

אבל כמה קסם גלום בגילוי

אני רוצה להיות המום מכמות האור
כמות האור כמות האור כמות האור שתיפול עליי.

הוא נזכר באמו
בשד המוחמץ
בזרזיף חלב שזלג אל אשכיו

השנים האחרונות עוברות עלי
בשקיקה בשתיקה

התקף נרקסיזם במאה העשרים ואחת
שיכור בשלוש בלילה אחפש את שמי בגוגל
אחפש משמעות למהות הפנימית שלי

סערה אירופאית
הגיעה שלא בהזמנה מוקדמת
גם הים גם הרוח החולית הארצישראלית

זה לא מועדון זה יער עבות
הבליינים הם ציידים
הריקוד הוא חנית חוצה את האוויר

דרך החריץ בין השיניים הקדמיות שלך
הגשם נשפך עלינו,
העננים דלי

בבקשה הפסיקי
לפזר חיוכים.

דרכו יעברו בדלי סיגריות לרחוב הסואן
או ייצרב מבטך הנוגה הפונה אל האופק.
בכל שעה יכילך. לכן הוא חלון.
אכן, הוא חלון.

כל ילד מרשה לעצמו לעבור סמוך לבית טרומבון
ולדכא אותו
בקריאות גנאי
ובמטח ביצים רכות

בבפנים שלי המון חוטים מסובכים אחד עם השני
יונתן היה עוזר לי לשחרר הכל

ילד שאין לו אלוהים
אם לא אטפל בו מי.

כל התימהון טמון ביען אחת

עכשיו הרחוב נהר-ג'ורה.
אנשים צועדים על המדרכה במבוכה

כל קלישאות האהבה
הן קלשונים
הן כישלונות

כמה קל להיות נער ציוני דתי
מוכר ספרים בשבוע הספר

הלוואי שהיה אלי אוחנה אחד
צמצום האפשרויות מכווין את החלום
יוצר עבורו מרחב נוח יותר להירקם

הלילה אמיץ במיוחד כשאני עוצם עיניים
הוא משגר אלי סיוטים כמו טלסקופים מזדקרים ענקיים
לתוך עיניים

לא אטפח על שכמו
חזק מהמצופה לא אקבל
טפיחה חזקה חזרה ממנו

"מותר לך לשתוק," לחש,
אנ'לא אברח."
הבטתי בנר הדולק
ובכל השעווה המבוזבזת

מה שהופך טיסה יומיומית
לנחיתת אונס
או ניתוח ענייני
לכשל מערכות

אני רוצה לשלוח אותו
שיתפזר
היכן שהוא רחוק מאד
שאנשים יידעו עליו

הצלחתי עד הנקודה הזו.
מפה אני מבקש
אחות צמודה,

צריך לכתוב שיר על מילי אביטל.
אני מרגיש שמילי אביטל קצת אבודה.

אין צורך בקפה שחור
לקבלת אפקט הערנות
די במינזמין על שמאל ועל ימין
במיטה, במכולת, בבית המדרש

שרטטתי קווים עקומים
הבטחתי להפחית בסיגריות
עם השנים

בתורי לא ידעתי מה לענות אחרי
כל הרופאטייסאסטרונאוט הזה

אני מדכא את האוטובוסים שולח
אותם להיות יצרים עבשים בתוך
הקיבה המתהפכת שלי

משב רוח עדין מרעיד
את שיער המכחול שצימחתי
טרם ציור חיי.

קובייה הונגרית מתפרקת
מזילה מיצי הדר דרך גרוני
אל העיניים

אבא שלי מגדל דובים
בצרפת
הוא מלמד אותם איך לא לטעות

נער חרדי חוצה את רחוב שטראוס בעלטה מוחלטת.
בליבו גמלה החלטה.
הוא פוסע צעד אחד נוסף אל תוך מרכז העיר.

זיעה ניגרת
זיעה נאספת בכוס זכוכית מבריקה
משומרת ההתרחשות

פרידה היא כלב נחיה
פרידה היא כלב נחיה
שהלך לאיבוד,
רגש שקרן
המאיים להתפקע בעודו
קמל.

עד שלא קלטתי את שמיכת הזרע על גופך

ביס אחרון מעוגת התשוקה האפויה כדי חציה
היסב את תשומת לבי כי יש לחתור תחת, בשקט ובתחמנות,
לוא דוקא לדהור בבערה מסנוורת אל השגת המטרה.

האהבה אלייך נובעת ממקום שפל
וסליחה שזו הפתיחה לשיר
הייתי רוצה להיות אמיתי
שהחיבוק ההוא יגיע דרחומנושי

שירה היא ניסיונית
נלגמת כטעימה בפסטיבל היין ירושלים או תל אביב

הערפדה שנשאה אותי בין טלפיה

נדמה היה לו שאם לא יפקח אותן
בדקות הקרובות
זה ייעלם -
הרצון להכיל הכול.

סבא, פנייה נרגשת אליך:
תפסיק להביא גימטריות מההגדה של פסח.

צוק
ממנו משתלשל שרוך
אליו מחובר גבר כבן ארבעים
איש משפחה למופת

או שייצא לחפש אהבת אמת
ותשכנע אותו בהמת התאווה
שבעולם כמו שלו אין אהבה.

צל של רועה צאן
ינחת כמגלה ארצות
בעומק לבי

אך אף פרט בחיי המתכלים לא יטרח לענות על שאלותיי.
המוות יהיה אצילי
כיאה למוכש על ידי צפע כה מסתורי ומפתיע.
נתזים של ארס יפרצו מגרוני

אהבה
לא הקשבתי לך כשדיברת.
חשבתי על השיר שאכתוב כשאחזור הביתה.
הרגשתי כמו קולומבוס

הבטתי בטקסיות הבזויה.
במשך זמן די רב
הייתי עסוק בלבוז לה.

קן הנמלים שומע עבור
קדקוד לקן הנמלים האם שומע?
האם תצודו אותי הלילה?

בחצות בדיוק יקרוס
המגדלור הממולכד

כל המפיות קופלו בסימטריות מקסימלית
כל החיוכים חויכו בדיוק מושלם

רצו מוכי הבמה
להיות
פעם אחת

התייר החמוד ששאל אותי
"Is it far?"
לא ידע אילו השלכות
יהיו לשאלתו

מספיקה לי שיבולת שועל
מספיק לי לחם מקמח מלא
אגם, פסטורליה, דשא צחיח

אתה ואני יושבים על ספסל
הכלבים מתרוצצים סביבנו
שני כתמים מטושטשים שובבים.

ייקח זמן למצוא אותי
לאסוף אותי
לחבר סופים להתחלות

מה שמוטל על הקיר כלווייתן
החולם להיות ציפור דרור יש בכוחו
לשבר לבבות. בני אדם. ערים. פלנטות.
ראה,

יותר לא היה לה כוח
לסימונים מגעילים ביומן
היא רצתה לחרוץ גבול
על העץ הדקיק הזה

שקד אחד נחלץ מקליפתו בכוחות עצמו
כבמטה קסם,
שקד שני נעזר בלחיצת אצבעות
ולאחר מכן מתגעגע

להיות אב
להיות מוקסם מן הרגע הנכון ההוא
של הלידה
ההתפכחות


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סלולארי/וובקאם
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

סלולארי/וובקאם
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
בוא אם אתה גבר
בוא עכשיו,
קדימה
בוא אם יש'ך
אומץ
נכין עוגה לאמא

חרגול מבת-ים


תרומה לבמה





יוצר מס' 61267. בבמה מאז 22/4/06 9:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלפנט אלפנט
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה