|
"עכשיו אני רוצה שתלטפי אותי / כשהייתי בת שבע"
- נורית זרחי
שאלת אם אני יודע מתי זה יקרה, ואמרתי שאין לי מושג, אבל בואי
ננצל את הזמן שנשאר לנו.
|
מה שהחשוד ברצח לא ידע זה שאלי, בעת שקרא את ההאשמות, לא
הזדעזע מהן, כי אם נתקף בתחושה משונה של שותפות-גורל, תחושה
שלא הצליח לעמוד על טיבה, וככל שהמשיך וקרא את הדברים כך הלכה
התחושה הזו והתעצמה וזה, בעצם, מה שהבהיל את אלי כל-כך.
|
רונה החזיקה את הסדין חזק חזק וניסתה לעצום עיניים וניסתה
לחשוב דברים טובים.
|
אני יודע
כשאמא
מאחלת, אמא מאחלת
|
זכורות לי
אצבעות מרפרפות ולא יותר.
|
מישהו קורא לי
לא להשאיר, לפזר דוקא
|
לילות לבנים בהם חיכה מעל הכיור
למטח הבא
ואז מקיא הכל
מקיא כאחוז אמוק את כל הצער
|
הפשע תחילתו
בהנחת המצלתיים על גג גן הילדים
|
מאז שדצמבר עזב
העיניים שלי עננים
|
הצטברות כזו של כלי דם
תניב יצור חי מחודש
נספח ליצור החי שהכילו מלכתחילה.
|
אולי שמעתי נהמה
או חריקת דלת
|
שוב התפתיתי לשוחח עם אופק
|
עוד חודש
עוד שנה
עוד טריליון שנה
|
אם כך, היכן בתוליה?
שפתותיה פשוקות יתר על המידה?
|
מרת מרלווי לוקחת אותו
אל הגבעה המוריקה ואונסת אותו
|
כדור של חמלה מתעגל
מהלב האפרוחי שלי
אל הלב ההכרחי שלה.
|
אדריכלית הפנים
משרטטת תנוחות
בזוויות ובקווים מקבילים
|
אל תצפה ממני להובילך
אל שבעת פלאי תבל
|
דרושה סימפתיה מינימלית
כדי שהראש יישאר
על הכתפיים
|
ישבנו על קפה הפוך
אני ומר שעון
שעון ומר אני
|
אני יוצא בשאלה
כל הדרך מהישיבה התיכונית עד הצבא
|
תגיד לי "בוקר טוב" באותה רכות,
לא פחות,
אם יהיה שינוי אני אבחין בו.
|
בין המהדק
לסיכה
קיים מרווח הצלה
לא לנצח תהודק
|
פתאום אני כל-כך לא מדוגם
אבל לא נותנים לי תלונה
או מעלים אותי למשפט
|
כל העולם שלפוחית
אני שוחה בו
מלא בו
|
מנקודת התצפית הגבוהה שלי
אני אומד מרחקים
בדיוק של תשעים ותשע פסיק תשע אחוזים
|
אני מכיר דמעה אחת
נמתחת לכל אורכי
משיער הראש המאפיר
עד לכפות הרגליים הקטנטנות
|
דגדוג אחר גורם לשריטה עמוקה
שופעת דם. הכל מועצם
הדם אדום כשושנה
|
חוקי הפיזיקה ההזויים של היקום
דרשו ירייה
|
קודם לא להתכונן
להמתין חמש דקות
ואז לקבל את המרות
להצליח לצאת לגלות בביתך שלך
|
אני לא הצלחתי להשחיל לא דמעה
ולא תנין
אפילו על רוע לא הצלחתי לדבר.
|
המרווח
בין דן
לדנה
הוא ה"א אחת
|
אתה לא מיוחד. אתה לא מלך. אתה לא חייזר. אתה לא מוזר.
אתה רגיל. מגעיל כמה שאתה רגיל
|
רציתי לקבל ממנו חיבוק מנטלי מסוים,
צידוק נסתר לצורת החיים שלי.
|
היד שמעשן כבד
שולח בכדי לעסות את חזהו
|
המזכרת הגדולה
המזכרת הגדולה של החיים היא
קברים.
|
המשורר שלא יורדים מלאכים
לרקוד על דפיו
הוא המשורר שחייו לא התחילו מהמילה הראשונה
אלא נגמרו כשהתחילה המילה מילה
|
פתאום הנרקומן מפסיק למלמל.
הרחוב נשטף אור,
|
אותה הגעה
רגע לפני טריקת הדלת
|
אבל כמה קסם גלום בגילוי
אני רוצה להיות המום מכמות האור
כמות האור כמות האור כמות האור שתיפול עליי.
|
הוא נזכר באמו
בשד המוחמץ
בזרזיף חלב שזלג אל אשכיו
|
השנים האחרונות עוברות עלי
בשקיקה בשתיקה
|
התקף נרקסיזם במאה העשרים ואחת
שיכור בשלוש בלילה אחפש את שמי בגוגל
אחפש משמעות למהות הפנימית שלי
|
סערה אירופאית
הגיעה שלא בהזמנה מוקדמת
גם הים גם הרוח החולית הארצישראלית
|
זה לא מועדון זה יער עבות
הבליינים הם ציידים
הריקוד הוא חנית חוצה את האוויר
|
דרך החריץ בין השיניים הקדמיות שלך
הגשם נשפך עלינו,
העננים דלי
|
בבקשה הפסיקי
לפזר חיוכים.
|
דרכו יעברו בדלי סיגריות לרחוב הסואן
או ייצרב מבטך הנוגה הפונה אל האופק.
בכל שעה יכילך. לכן הוא חלון.
אכן, הוא חלון.
|
כל ילד מרשה לעצמו לעבור סמוך לבית טרומבון
ולדכא אותו
בקריאות גנאי
ובמטח ביצים רכות
|
בבפנים שלי המון חוטים מסובכים אחד עם השני
יונתן היה עוזר לי לשחרר הכל
|
ילד שאין לו אלוהים
אם לא אטפל בו מי.
|
עכשיו הרחוב נהר-ג'ורה.
אנשים צועדים על המדרכה במבוכה
|
כל קלישאות האהבה
הן קלשונים
הן כישלונות
|
כמה קל להיות נער ציוני דתי
מוכר ספרים בשבוע הספר
|
הלוואי שהיה אלי אוחנה אחד
צמצום האפשרויות מכווין את החלום
יוצר עבורו מרחב נוח יותר להירקם
|
הלילה אמיץ במיוחד כשאני עוצם עיניים
הוא משגר אלי סיוטים כמו טלסקופים מזדקרים ענקיים
לתוך עיניים
|
לא אטפח על שכמו
חזק מהמצופה לא אקבל
טפיחה חזקה חזרה ממנו
|
"מותר לך לשתוק," לחש,
אנ'לא אברח."
הבטתי בנר הדולק
ובכל השעווה המבוזבזת
|
מה שהופך טיסה יומיומית
לנחיתת אונס
או ניתוח ענייני
לכשל מערכות
|
אני רוצה לשלוח אותו
שיתפזר
היכן שהוא רחוק מאד
שאנשים יידעו עליו
|
הצלחתי עד הנקודה הזו.
מפה אני מבקש
אחות צמודה,
|
צריך לכתוב שיר על מילי אביטל.
אני מרגיש שמילי אביטל קצת אבודה.
|
אין צורך בקפה שחור
לקבלת אפקט הערנות
די במינזמין על שמאל ועל ימין
במיטה, במכולת, בבית המדרש
|
שרטטתי קווים עקומים
הבטחתי להפחית בסיגריות
עם השנים
|
בתורי לא ידעתי מה לענות אחרי
כל הרופאטייסאסטרונאוט הזה
|
אני מדכא את האוטובוסים שולח
אותם להיות יצרים עבשים בתוך
הקיבה המתהפכת שלי
|
משב רוח עדין מרעיד
את שיער המכחול שצימחתי
טרם ציור חיי.
|
קובייה הונגרית מתפרקת
מזילה מיצי הדר דרך גרוני
אל העיניים
|
אבא שלי מגדל דובים
בצרפת
הוא מלמד אותם איך לא לטעות
|
נער חרדי חוצה את רחוב שטראוס בעלטה מוחלטת.
בליבו גמלה החלטה.
הוא פוסע צעד אחד נוסף אל תוך מרכז העיר.
|
זיעה ניגרת
זיעה נאספת בכוס זכוכית מבריקה
משומרת ההתרחשות
|
פרידה היא כלב נחיה
פרידה היא כלב נחיה
שהלך לאיבוד,
רגש שקרן
המאיים להתפקע בעודו
קמל.
|
עד שלא קלטתי את שמיכת הזרע על גופך
|
ביס אחרון מעוגת התשוקה האפויה כדי חציה
היסב את תשומת לבי כי יש לחתור תחת, בשקט ובתחמנות,
לוא דוקא לדהור בבערה מסנוורת אל השגת המטרה.
|
האהבה אלייך נובעת ממקום שפל
וסליחה שזו הפתיחה לשיר
הייתי רוצה להיות אמיתי
שהחיבוק ההוא יגיע דרחומנושי
|
שירה היא ניסיונית
נלגמת כטעימה בפסטיבל היין ירושלים או תל אביב
|
הערפדה שנשאה אותי בין טלפיה
|
נדמה היה לו שאם לא יפקח אותן
בדקות הקרובות
זה ייעלם -
הרצון להכיל הכול.
|
סבא, פנייה נרגשת אליך:
תפסיק להביא גימטריות מההגדה של פסח.
|
צוק
ממנו משתלשל שרוך
אליו מחובר גבר כבן ארבעים
איש משפחה למופת
|
או שייצא לחפש אהבת אמת
ותשכנע אותו בהמת התאווה
שבעולם כמו שלו אין אהבה.
|
צל של רועה צאן
ינחת כמגלה ארצות
בעומק לבי
|
אך אף פרט בחיי המתכלים לא יטרח לענות על שאלותיי.
המוות יהיה אצילי
כיאה למוכש על ידי צפע כה מסתורי ומפתיע.
נתזים של ארס יפרצו מגרוני
|
לא הקשבתי לך כשדיברת.
חשבתי על השיר שאכתוב כשאחזור הביתה.
הרגשתי כמו קולומבוס
|
הבטתי בטקסיות הבזויה.
במשך זמן די רב
הייתי עסוק בלבוז לה.
|
קן הנמלים שומע עבור
קדקוד לקן הנמלים האם שומע?
האם תצודו אותי הלילה?
|
בחצות בדיוק יקרוס
המגדלור הממולכד
|
כל המפיות קופלו בסימטריות מקסימלית
כל החיוכים חויכו בדיוק מושלם
|
רצו מוכי הבמה
להיות
פעם אחת
|
התייר החמוד ששאל אותי
"Is it far?"
לא ידע אילו השלכות
יהיו לשאלתו
|
מספיקה לי שיבולת שועל
מספיק לי לחם מקמח מלא
אגם, פסטורליה, דשא צחיח
|
אתה ואני יושבים על ספסל
הכלבים מתרוצצים סביבנו
שני כתמים מטושטשים שובבים.
|
ייקח זמן למצוא אותי
לאסוף אותי
לחבר סופים להתחלות
|
מה שמוטל על הקיר כלווייתן
החולם להיות ציפור דרור יש בכוחו
לשבר לבבות. בני אדם. ערים. פלנטות.
ראה,
|
יותר לא היה לה כוח
לסימונים מגעילים ביומן
היא רצתה לחרוץ גבול
על העץ הדקיק הזה
|
שקד אחד נחלץ מקליפתו בכוחות עצמו
כבמטה קסם,
שקד שני נעזר בלחיצת אצבעות
ולאחר מכן מתגעגע
|
להיות אב
להיות מוקסם מן הרגע הנכון ההוא
של הלידה
ההתפכחות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הצבא מספק לחייל
את כל צרכיו
ומה עם סקס???
תגובת מערכת: זה
רק לקצינים |
|
