|
יעקב דר נולד בשנת 1986 אחרי שגילה ש"מי שנולד
הרויח", הוא התחיל לכתוב מתוך שיעמום בערך בשנת
אלפיים וגילה שלמרות הקדמה הכל זוהמה, או משהו כזה.
בואו אני אראה לכם כמה מגוחך העולם,
תפתחו את הראש ותהנו מכל רגע.
השעה כבר חמש אחרי הצהריים, זה עדיין לא פה. אני הולך סביב
עצמי, ומחכה. מחכה לבשורה הטובה, שתבוא, השאלה היא מתי, והאם.
אני מסתכל מהחלון. בחוץ, הם שמחים. ילדים שותים נסורת גרעינית
מוגזת. ילדות נאנסות במחשבות המטונפות של זקנים תמהוניים. כולם
שמחים. רק אני לא.
|
עוד יום עבר, וזה משאיר לי יום אחד פחות עד לסוף כל הימים.
מעניין מה יש שם, באינסוף, איפה שכל המשפטים הלא גמורים נאספים
וכל המורות שהתחילו להכתיב ולא סיימו נענשות קשה.
|
אני יודע שזה לא טוב, לא אכפת לי. עוד אחד, ועוד אחד, ועוד
אחד.
נשימה ארוכה, ועוד אחד. עגולים קטנים. בצבעי פסטל עליזים.
היא יושבת שם, לכודה במוחה שלה. אני לוקח עוד כמה. עם מעט מזל,
אני אהיה לכוד בתוך עצמי. הבורות היא אושר עילאי. עם יותר מזל,
אני אהיה לכוד
|
זהו הסיפור על הפסטה שרצתה להיות ביסלי ועל ההרפתקאות הרבות
שהיא עברה בחיפושה אחרי הטיגון הנכסף והאריזה מאלומניום.
פסטה הייתה פסטה מהסוג שמסתובב סביב עצמו. היא ישבה לה בתוך
שקית נילון שקופה ליד הרבה חברות מסוגה.
|
תירס אהב לשבת על גטרות תייל...
(זהירות - נונסנס בריטי מתקרב)
|
תפוח תמיד חשב שהוא אלוהים, בדרך כלל זה לא הפריע לאף אחד.
כשהוא היה על העץ כל התפוחים חשבו שהוא סתם צוחק איתם והוא בטח
יהיה אחד מהתפוחים האלו שבסוף נופלים על הרצפה ונרקבים.
הוא תמיד נראה לכולם כאילו הוא הולך ליפול.
|
טכנולוגיה כבר לא גורמת לי להתפעל
הטמטום כבר לא גורם לי להתפלא
השנאה כבר לא גורמת לי להרים גבה
ורק אנשים גדולים גורמים לי להרגיש קטן
|
אני מסתכל לכל הצדדים, אני רואה רק חושך. כל מיני סוגים של
חושך: חושך כחול, חושך מפחיד, חושך פרחוני, חושך עם אוזניים.
היא מתקרבת אלי. אני נוגס לה בכבד. היא מגעגעת. אני יורה לה
בראש.
|
אני כלוא, מחניק פה. הלוואי וידעתי למה, אני לא בתוך חדר.
פשוט קשה לי לנשום. אני לא נעול, אני פשוט שבוי של עצמי.
זה נשמע לא הגיוני? זה הגיוני, במיוחד כשהמטרה היא לאו דווקא
למצוא הגיון. זה יותר משהו כמו פארודיה על הממשל שגורמת לזה
שאין סיכוי שאני אצא מפה
|
"על מה אתה מדבר?" שאל
אותי אדם גבוה שפעם היה לו זקנקן אבל הוא העדיף להתגלח.
הסברתי לו הכל והוא פשוט הסכים איתי והלך. זה הרבה יותר
נחמד כשאנשים מקשיבים לך במקום פשוט לחכות שכל השיחה
תגמר והם יוכלו לראות טלויזיה. מעניין לאן הוא הלך.
|
אתם יודעים איך זה - פעם ראשונה זה נחמד מאוד, פעם שניה -
מבדר.
בפעם השלישית מחייכים בנימוס, בפעם הרביעית הגיהנום מתפרץ,
|
אני יושב בבית מול הטלויזיה. מצד ימין פרינגלס חריף ושתייה,
המון שתייה. מצד שמאל מאפרה מלאה בדלי סיגריות לא גמורות,
עטיפות של מסטיקים, חתיכות של חוט דנטלי והשאריות של רגשותיי
הלאומיים. אני מעביר ערוץ בטלויזיה,
|
אני יושב בצד, בלי להפריע לאף אחד. כולם עסוקים בשטויות
שלהם, אני שמח שאני לא רוצה להתעסק בשטויות שלהם.
כל הדברים שאנשים מנסים להסתיר כי הם מתביישים שהדברים
האלה חולפים אצלהם בראש: שיחות חולין, אנשים חולים.
|
אני אוהב סוסים. לא בצורה חולה או משהו כזה. סתם ככה, סוסים.
חיות חמודות.
|
צ'רלי היה עקרת בית, והוא היה מאושר. היה לו חתול, סנדלים,
פוני ומטאטא, והוא היה מאושר.
|
יש לי עבודה קצת מוזרה. אני עובד בגהנום. כעקרון אני מפעיל את
המשרפות בשביל האלה שעשו את השואה. אתם יודעים כל מי שמגיע
לגהנום צריך לקבל מהתרופה של עצמו.
נכתב עם רוני ירושלמי.
http://stage.co.il/Authors/RonnieYerushalmi
|
לא אכפת לי מה אחרים אומרים. כל האנשים שאוכלים פופ-קורן או
ציפס כשהם רואים טלויזיה, הם לא יודעים מה הם מפסידים! אני
אוהב לנוח לי בביתי כשאני אוכל לי עוגיות להנאתי. וכשממש בא לי
קצת גיוון, אני מוזג לעצמי כוס חלב.
|
This is such a wasted day
wasted day - wasted life.
yesterday has been great,
but the past is gone, so am I.
|
לגיטרה שלי שישה מיתרים
שישה מיתרים לגיטרה שלי
לולא היו לה שישה מיתרים
היא הייתה קונטרה באס
|
לחם, נקניק, מיונז, ירקות.
סיבים תזונתיים, חלבונים ופחמימות.
העולם המושלם במרחק שתי נגיסות.
אבל אין מי שיחתוך את הלחם.
|
גם אני מכיר מישהי שקוראים לה יעל.
גם אני מכיר מישהי שמעשנת.
|
בחזרה אל אותו אדם שהייתי פעם,
אל אותו הטיפוס שאהבתי להיות.
בחזרה אל התמימות והיכולת להשפיע,
ולחיות את חיי כמו שאני רוצה לחיות.
|
אני יוסי עדן אני חומר איכותי
(מאוד)
אני שותה עראק ומרביץ לאישתי
(שיכור)
אני סאבלימינאל ואין לי כושר חריזה
(בכלל)
מניפולציה, אינטגרציה, לזיין את אחותך
|
עוד יום עובר, שמצטרף אל שאר הימים
שבהם חיפשתי תשובות - בכל הספרים,
ובכל מדריכים, ואצל כל המורים.
|
חתולים צמיגים
נדרסים לפתע
|
כבר כמה ימים שאני פשוט יושב פה, ומתבשל משיעמום.
וכל דבר חדש שקורה - כאילו עוד תבלין שמתווסף.
כל העולם כולו כאילו עוצר ומחכה שמשהו יקרה לי,
|
היא רצתה שזה יהיה כל כך סטנדרטי:
תיכון, גיטרה, לזכור תאריכים, שוקולדים, נרות ושאר מרעין
בישין.
אפילו הסיום - כאילו לקוח מתוך אותו סרט הנעורים החדש שיצא
אתמול,
או שאולי זו הסדרה הזאת האוסטרלית הישנה?
|
לפעמים נמאס לי, ואני פשוט רוצה להתחלף. בעצמי.
אני רוצה לחיות במחשבה שאני יכול להתחלף, בעצמי.
בלי עזרה של אף אחד להיות אני. אני רוצה להיות ארטישוק.
|
היא אומרת שהיא לא אוהבת לשתות מיץ תפוזים, אני עונה לה שאני
מאמין לה, אני יודע שהיא רק רוצה לגרום לי לקום מהכיסא.
|
לקוח: הקומוניזם מת!
מוכר: לא הוא לא, הוא נח.
לקוח, מתעצבן מעט: נח? הוא מת לגמרי! התעללו בגופה שלו!
מוכר, עדיין באדישות: איזו גופה? הוא רק הלך לישון.
|
אני יושב על ספה ירוקה משנות השמונים, בטלויזיה איטלקי קטן
ושמן מדבר על אספרגוס,
אני מדבר על קלמנטינה ומעביר ערוץ, היא מתיישבת לידי, אני שם
לה יד על הכתף,
היא שמה לי יד על הישבן ומוציאה מהכיס שלי את הארנק.
|
היא מדברת אלי, אבל אני לא מקשיב לה. אני מנסה להקשיב לרדיו,
לתנועה סביבי ולאוגר הקטן שאני מחביא בכיסי השמאלי. היא נשמעת
כמו
מכונת כתיבה חלודה.
|
אני שותה מעט מן הקפה השחור, היא שותה מעט תה צמחים סיני, גמד
גינה אוסטרי שותה מעט דיאט קולה, בערוץ הספורט שחקן טניס שותה
בננה, קבוצת סקוטים לבושים בחצאיות שותים בשר כבש, הצביעות
מגעילה
אותי.
|
פיסטור - "התהליך של להרתיח משהו עד שכל הדברים הקטנים שיש
בתוכו ימותו."
פיסטור - איזו המצאה טובה זו. זה לא סתם תהליך, זו דרך חיים!
|
פייד אין לשני אנשים עומדים על מרפסת שצופה לעבר בית קברות.
|
|
|
נו באמת, זה כבר
ממש מוגזם
גרפומן
הסלוגנים
חושב שזה מוגזם |
|
