|
אלינור נולדה בשנת 1987 וכותבת בגוף שלישי לפי דרישת
הקהל (או, בעצם, המעסיקים).
היא התחילה את דרכה בפורום "הארי פוטר" בתפוז (עוד
בימים שהיה רק פורום אחד מהם... אך, תקופת
הדינוזאורים) ובכתיבת פאנפיקים, חלקם רעים למדי. היא
מקווה שהיא השתפרה מאז. הרבה. עכשיו היא כותבת
סיפורים קצרים, עובדת על דברים ארוכים יותר (במוחה
הקודח בלבד, אך בקרוב אצלכם בסלון) ומדי פעם עדיין
נהנית (אם כי חשה רגשות אשמה על כך) מכתיבת פאנפיקים
למיניהם. היא רוצה מאוד להיות מאותם אנשי אשכולות
מוכשרים אשר הדפיוצרים שלהם מלאים בכל טוב מכל מדיה,
אבל היא לא. סיפורת זה הקיק שלה.
חוץ מכל אלו היא אוהבת גם אנימציה יפנית, את ניל
גיימן, טרי פראצ'ט ושירים של דיסני (וסוגריים).
נוויל הניח את המספריים והתגנב באיטיות אל עבר קצה השני של
החממה. ליד מחיצת עץ השתופפה דמות בגלימה מלוכלכת, שני מגשי
הנבטה לרגליה והיא נאנחת בייאוש. קווצות שיער בהיר נפלו על
פניה החיוורים ונוויל נשנק כשהבין שמדובר בדראקו מאלפוי.
|
"ובכן, ידידי, כנראה שזה רק אתה ואני עכשיו." אמר סיריוס
וגיהק. הוא אפילו לא התקרב לשכרות אבל נהנה מהעמדת הפנים.
לעומת זאת, רמוס - ספוג ברגשות אשמה על המעשה הפוחז ובאדי
אלכוהול בעקבות המעשה הפוחז - נראה שיכור כמו פודינג של חג
המולד.
הוא פלט גיהוק חזק יותר
|
ובכן, השיער עדיין היה שחור, וריח הסיגריות שלי עדיין נישא
בנחירי כל קרובי-שלא להזכיר את הפירסינג בגבה, השניים באף
והחמישה האחרים באוזן. אבל היה הסווטשרט, והיה כחול.
|
לא אכפת לנו מפברואר הארבעה עשר. הוא לא קיים עבורנו. הזדמנות
ללכת לזונקו, לא יותר. האמת היא שכן אכפת לנו, קצת, בגלל
שסיריוס הולך להיות בפגישה מלאת משמעות עם החברה התורנית שלו,
אבל אנחנו יודעים לבדר את עצמנו מצוין גם בלעדיו.
|
כן, אני מבטיח לאהוב אותך תמיד. את תאהבי אותי? תמשיכי לחייך
אלי כמו עכשיו?
|
קרה לכם פעם שחיבבתם מישהי? אולי אפילו אהבתם אותה? לנוויל זה
קרה. יותר מפעם אחת. ולשם שינוי, הפעם היא לא התעלמה ממנו.
נוויל כבר התרגל להיות בלתי-נראה, זה לא אומר שהוא נהנה מזה.
|
עם מחשבה זו הוא קם מהמיטה ופתח את החלון. שמיים לבנים של
אין-גשם-אין-שמש ציננו את פניו כשהביט למעלה וחייך לעצמו מסיבה
זו או אחרת. בקרוב יירד גשם, אך הטלפון לא יצלצל עם הטיפות
הראשונות.
|
הוא עמד במרכז נתיב שטרקטור מעך בעוברו ונראה מבולבל, בודד
ומנומש. שיערו היה בצבע השיבולים ועיניו היו בצבע שיערו. סביבו
רקדו במעגל בערך חמישה עשר מהדברים האלו, הפיקסיות, אך לא נראה
שהוא הבחין בהן.
|
עלי הורדים צנחו באיטיות מן השמים. כמה עשרות אלכימאים המומים
הביטו בהם כשמילאו את כחול השמיים בלבן-ורדרד. מחוץ לחומות
הרחבה ניסתה נינה לתפוס את הגזרים הרכים תוך שהיא יושבת על
כתפיו של אל, שנשמע שמח גם הוא. הוא רצה לחייך, אבל חליפות
שריון לא מסוגלות למחוות
|
היא ליקקה את דם החיה מהחרב, מביטה ביריבה מעל ללהב, מתגרה.
לכל אחד מהם היה גם טעם שונה, מין תחושה חובקת עולם: אפרודיטה
הייתה קינמון, דבש ומשהו שרוף ומר; לציפור האש מיפן היה טעם של
עוף.
|
עשרות קללות חלפו בראשו של דראקו: כואבות, מגדילות או מעלימות
- אך אף אחת מהן לא הייתה יכולה לפגוע כמו אותו ידע בסיסי
שלונגבוטום אינו אהוב ואינו מעניין, אף לא את מי שהחשיב חבריו.
|
אם מאב היתה יודעת לאן התגלגל עמה ומה נשאר ממנו, היתה מחווירה
כשמי העיר ביום חורף. שמיים כאלו היה הדבר הראשון שראתה
סנקוויט באותו הבוקר
|
והוא צייר. רישום מהיר, תרגיל, נועד להישאר חבוי במחברות אותן
אי אפשר לקרוא למשך שנים, עם מכונות מסתוריות שאולי לא ימצא
להן שימוש לעולם.
|
|
|
נטלתי חופשה
לחודשיים-שלושה
הלכתי לגלוש
בבמה חדשה
אחי, זו היתה
חוויה מרעישה-
נפטרתי מהצורך
לדבר בחרוזים |
|
