|
צינית למדי, אבל בלי מרירות.
תלאביבית למדי, רק בלי תעודת תושב.
רקדנית למדי, חוץ מהקטע של ההופעות,
וחיה למדי חוץ מהקטע של ה...
המערכת המליצה על "גיבור"
וגם אני האמת...
איזה יום אפור. גשום וקר ולח ומגעיל. זה אפילו לא היה מזג
אוויר סוער וסחוף רוחות וספוג מים, אלא מין גשם, בדיוק מהסוג
הזה שלא כדאי לפתוח מטרייה אבל הוא בדיוק יספיק כדי להרטיב
אותך, וגם אז, לא מכף רגל ועד ראש אלא רטיבות כזאת שתגלה בדיוק
כשתתיישב והחולצה תידבק
|
היא שכבה זרוקה על רצפת השיש בחדר שלה, מונחת באותה תנוחה כבר
שעות. עיניים סגורות, בקושי נושמת. הן לרגע לא תיארו לעצמן
שהיא שוכבת על הרצפה פצועה ומדממת מבפנים.
|
יום שבת כזה כבר לא היה הרבה זמן. שמש חמימה ליטפה את הרחובות
ביחד עם משב רוח קל שהעיף עלים וסחרר אותם על הכביש מול חלון
הבית שלי. שבת מושלמת לעשות את הטיול שתכננו כל כך הרבה זמן.
|
כמה הייתי רוצה להרגיש עכשיו כמו לילה גשום שאפשר לשבת בסלון
מול המזגן, עם כוס גדולה של קפה טוב וחם, אולי איזה טים טם.
לשבת לראות סרט מצחיק או מפחיד או עצוב או מדהים בDVD, או בכלל
לא לראות סרט אלא לשמוע מוסיקה
|
אותו היום נמתח ונמרח לו כמו דבש. נוטף לו בטיפות כבדות
וסמיכות בחום הדביק והמשכר. האוויר סביב מתוק כל כך שמישהו עוד
עלול לחטוף כאב שיניים, מסתחרר ומתערבל באיטיות עצלה וזהובה
בקרני שמש הצהרים הבלתי נגמרים. לפתע היא פוקחת עיניים, כולה
דרוכה. מישהו מביט בה, ה
|
דמיין את הסיטואציה הבאה:
אתה יושב על המיטה שלך בחדר החשוך, Stairway to Heaven ברקע,
מעלייך יושבת יפיפייה... כבר יכולה להריח את הטעם המתוק שלך
|
כלב רץ ברחובות העיר החשוכים, מזנק ממדרכה לכביש, נחרד מרכב
עובר ומדלג למדרכה ממול. עוצר להסדיר את הנשימה לרגע. קיבנימט,
כל לילה אותו סיפור.
|
פרספקטיבה שונה במקצת
נתב"ג יולי 2010
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אתמול מצאתי את
עצמי בהצגת
בכורה של הפקה
סוג ד' בתיאטרון
הבימה בתל אביב,
כל שלושת השעות
שסבלתי שם חשבתי
לעצמי שוב ושוב
- "מה אני עושה
פה, ולמה עזבתי
את הבמה החדשה
שלי?"
צרצר. |
|
