[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אלדר דדון
ICQ 321750851 321750851
אל היצירות בבמה האהובות על אלדר דדוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אלדר דדוןאל היוצרים המעריכים את אלדר דדון
ברוכים הבאים לדף היוצר של אלדר, בו תאלצו להתמודד
עם- המוות!
אלדר נולד בינואר 1989. עם הגיל הוא התחיל לקרוא
ספרים, בעיקר פנטזיה, ומדע בדיוני. לילה אחד הוא חלם
חלום, ובבוקר הוא הפך אותו לסיפור, הוא הרכיב עלילה
והמשך וגילה את אהבתו לכתיבה. הוא היה ממציא סיפורים
רבים בראשו, בכל פעם שהיה הולך לבית הספר היה ממשיך
את העלילה, ולעיתים גם חלק אותה עם אנשים אחרים.
היום הוא מפרסם את חלק מהסיפורים שלו פה, בבמה
החדשה, וחושף אותם לקהל הרחב.
הוא גם מעוניין לקבל תגובות על יצירותיו כדי לדעת
איך לשפר אותן ולעשות אותן מעניינות יותר.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חוסר אונים
הוא צעד ברחוב בביטחון רב, עובר בין כל האנשים בצורה מאיימת,
כאילו הוא הכי חזק ואיש לא יכול עליו. זה העיקרון. אם תראה
שאתה חזק אנשים יחשבו ככה, גם אם זה לא נכון.

מדע בדיוני
הוא נעמד נגד המראה, מתרכז בכל הכוח בביתו של ג'ון, במראה
שבסלון של ג'ון. ההשתקפות במראה התחלפה, ובמקום השתקפותו נראה
פתאום חדר מאובק וריק. אל פסע לעבר המראה, האשה הגבוהה צועדת
מאחוריו. היה בוהק אדום חזק, וחדרו של אל נשאר ריק, הראי שלו
עומד במקומו, רגיל.

מדע בדיוני
הוא סיבב את ראשו בלבד והביט בכיוון הרעש. משאית היתה במרחק של
לא יותר משני מטרים ממנו. הוא רק עמד במקום ובהה בה, המום,
במשך חצי השנייה שניתנה לו לפני שהמשאית פגעה בו.

אימה
הדבר היחיד שטוב יותר מללכת ברחוב כשכולם מודעים לכוח שלך, זה
ללכת ברחוב כשרק אתה מודע לו. כולם עוברים לידך, כאילו אתה אדם
רגיל, לא מפחדים או חושדים, אבל אתה מודע לכוח שלך, ואתה מרגיש
עוצמתי יותר.

בלשי/מתח/ריגול
כמעט 7 שנים אחרי שכתבתי את נקמה, החלטתי לכתוב את ההתחלה של
הסיפור שליווה אותי במשך שנים. כבר אז, הרגשתי כאילו חלק גדול
מהעלילה מובן רק לי, וחלק גדול ממנה התגלה לי במשך השנים. אני
מניח שרק ספורים מכירים את סי, אך מבחינתי, הגיע הזמן לספר את
ההתחלה של סיפורו

אימה
על הרצפה המוכתמת בדם ראה פתק גדול שעליו היו סימנים מוזרים
ולא מובנים. כשהיה קטן המציא כתב סתרים כדי שאיש לא יוכל לקרוא
את מחשבותיו הפרטיות, והוא היחידי שידע אותו, וכעת כתב זה היה
כתוב בדם על הפתק. הוא הרים את הדף וקרא.

מדע בדיוני
קרב הגמר עמד להתחיל. ג'וני תקף במהירות, חרבותיו נעות במהירות
מדהימה בידיו. הוא דקר את יריבו במהירות ובלם את המהלומות של
היריב. היריב של ג'וני השתמש בחרב אחת רגילה ובפגיון קצר
והתקשה לעמוד במהירות של ג'וני.

בלשי/מתח/ריגול
זה היה יום קר כשהוא הבין את המשמעות של הכל.
הוא יצא מהבית, נעל אל הדלת, וצעד במהירות לתחנת האוטובוס.
הוא חיכה במשך מספר דקות עד שהגיע האוטובוס, ובינתיים בחן את
האנשים שהמתינו לאוטובוס יחד איתו.

בלשי/מתח/ריגול
לאחר כמה דקות שמתי לב לדבר מוזר, התאריך במחשב היה ה-28
בחודש, אבל אתמול היה יום שבת ה-20 בחודש. לא הספקתי להבין את
פשר הדבר המוזר, כי לאחר כמה שניות שמתי לב שטבעת הנישואין
שמעולם לא הורדתי מידי, גם לאחר מותה, לא היתה על אצבעי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ראפ
במשך שש-עשרה שנות חיי
אני רואה כאן את אחיי
נלחמים להם בלי דיי
מגנים גם על חיי

קינה
כשהעולם דמם
והמדבר שמם
ואחד האדם
צעד על ים
נראה דם
שזרם

ראפ
חרוזים אני יורה כמו במלחמה
אז עכשיו תקשיב לי טוב, תפנים את השורה
אתה לא זורם על ביט, זה לא כל כך נורא
אבל עכשיו תעוף מכאן, יש לי עבודה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היפרדות
אני עומד בפתח הבית, מסתכל על גבך ההולך ומתרחק ממני, לא מסוגל
להשלים עם המציאות הנוראה הזו. את צועדת לאט, בצעדים מתונים,
וכל צעד מביא עמו עוד מחשבות.

אימה
חושך, דממת מוות, אפלה מוחלטת, כאילו הזמן קפא מלכת. כך נראה
כשהמוות מגיע. הוא מגיע לבוש בגלימותיו השחורות, ברדסו השחור
מצל על פניו, סודו הכמוס ביותר. שתי חרבות ארוכות ושחורות
נמצאות בנדניהן השחורים המקרקשים על ירכיו של המוות בעודו
צועד.

יסורים
שלוש, שתיים, אחת... הזמן נגמר, השעון נעצר, הגיע המחר. דם
נספג באדמה הקשה, לצידן של הדמעות הרבות, כל בכי נשמע מרחוק.
סכין קטן, משוך בדם, דמם על האדמה.

אימה
אני רץ במסדרון הארוך, האפל, מתנשף במהירות. הוא רודף אחריי,
והוא אינו מתעייף. לבו אינו מאיץ ודמו אינו מבעבע בעורקיו כמו
אצלי, והוא חושק בי.

יסורים
צעדתי בממלכות של החיים והמוות גם יחד, וראיתי את המתים ואת
החיים. בדרכים ארוכות צעדתי, דרכים חשוכות ללא סוף או התחלה,
וראיתי מה שעין רגילה לא יכולה לראות.

אימה
צעדתי בדממת הלילה האפל ברחובות החשוכים והריקים מנפש חיה, רעש
צעדיי נבלע בחשכה העמוקה שעטפה אותי. צינת הלילה הקפיאה את
האוויר, אך גופי לא רעד, לא מהקור העז ולא מפחד, ואני המשכתי
להתקדם בדממה.

יסורים
שלוש שנים לא ראיתי אותה, שלוש שנים לא דיברתי איתה, שלוש שנים
מאז שעזבה אותי, והגעגועים לאהבה ממשיכים לבהור בליבי, שורפים
את נשמתי, מכאיבים לי לאין שיעור.

אימה
מעולם לא ראיתי לילה חשוך שכזה. השמיים היו מלאים עננים,
שהסתירו את הירח, והפנסים ברחוב היו כבוהים. צעדתי בדממת הלילה
הנצחי בדממה משלי, מסתכל מסביב, בוחן את החשכה המוחלטת, המוצקה
כל כך.

צעדתי בדממה, שקוע במחשבותיי, רוצה כבר להגיע הביתה. לא הקור
הוא זה שגרם לי לרצות להגיע ליעדי, וגם לא השעה או הבדידות.
רציתי להגיע לביתי על מנת להשיל מעלי את התחפושת שלבשתי.
הג'ינס הכחול כהה הנמוך שלי, החגורה עם האבזם הגדול, הנעליים
האלגנטיות השחורות,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מדע בדיוני
הוא שכב על גבו בלי לרצות בכך, גופו נדבק אל הרצפה האפורה,
הנשים נעמדו סביבו, גופן נראה בברור בחושך המוחלט, כאילו היה
לו אור משלו. הן היו לבושות במכנסיים ארוכים, אדומים וחולצת
בטן קצרה ואדומה, והן היו יפות. אך אז נעלם היופי שלהן, פרצופם
השתנה והזכיר את זה.

צבא ענק של שדים ניצב מולם, מחזיק בכלי נשק קטלניים, והצבאות
רצו זה לעבר זה כמו בקרבות הישנים. אל נלחם לבדו, לא מצליח
לראות איך מסתדרים ג'ון ועדן, משתדל להתרכז כמה שיותר בקרב.




"אחד בשלוש,
שלוש בעשר!"



(מבצע בתחנה
המרכזית בת"א).


תרומה לבמה





יוצר מס' 53782. בבמה מאז 18/7/05 6:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלדר דדון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה