[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אלעד יובל
ככה אני מרגיש בדרך כלל.

ICQ 117396504 117396504
אל היצירות בבמה האהובות על אלעד יובלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אלעד יובל
יודע דבר או שניים על העולם הזה.

הרבה פחות על העולם הבא.

העולם אחרי זה כבר באמת פתוח לאינטרפטציה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אימה
באותן שניות עיניה היו נפקחות עד תום, נאטמות לגמרי ונצבעות
בצבע שחור מטריד. הבעת פניה הייתה משתנה למשהו לא מוגדר, מין
הבעת פנים שלא מביעה שום רגש ועם זאת מביעה את כל הרגשות בו
זמנית.

פוליטי
וכך, בזמן שרוב שרי הליכוד וכלל הימין הסתובבו להם באוהלים
מרוקאים, עברה לה הצעת החוק בקריאה ראשונה ולצלילי שמחה
ערבית/שמאלנית הוקמה לה "דרוזיה".

חוסר אונים
"יש לך אופי חלש, שולה!!!" צעקתי עליה, "את צריכה להילחם! אפשר
לחיות גם בלי יד!" לקחתי את היד שנפלה לה וניסיתי לחבר אותה
חזרה. שולה התנגדה, פתאום היא כבר לא רצתה את היד שלה, פתאום
החיבור כבר לא התאים.

גיהנום
"תגיד אתה אפילו לא מסתכל לראות? בכל זאת זה נפילה של 200
קומות", שאלתי את רון שהיה מהופנט מן הגצים שהחלו לעוף בצידה
השני של המחיצה. "עזוב", ענה לי בפסילה בלי להדיר את מבטו
מהגצים והבלגן שבצד השני של המחיצה, "זה מאה אחוז יצחק
רבין..."

"...כשהוא התחיל לאבד את הצבע שלו , גיורא גם התחיל לאבד את
הרצון הפנימי שלו לחיות ואת הדחף לתקשר עם הסביבה שלו. הוא
הפסיק לאכול ורק מידי פעם דחף איזה גזר או עגבניית שרי לפה ,
סתם בשביל שלא תכאב לו הבטן ....."

זכרונות
בגשם הוא לא אח שלי. כשהגשם יורד הוא האויב שלי, המקבילה
ההפוכה שלי. בעוד שאני נרטב עד לשד עצמותיי מכל טפטוף מזורגג,
הוא יכול לעמוד שעה במבול עם חולצת טריקו וחיוך יבש. הטיפות
מסרבות פשוט לגעת בו, מסרבות להרטיב את השלמות שלו.

אני מקיא. אני מקיא על הדשא. אני מקיא על הדשא בפארק ליד הים.

והם מתיישבים להם על המיטה ומתחילים לגעת, להרגיש חום ואהבה.
ורק היד שלי מקרינה כפור ואם היא תיגע בהם בוודאי תשאיר נקודה
לבנה צוננת בבשרם, כווית קור שכזאת.

לודוויג לקח את השטן שבשקית וצעד עמו בדרכו האחרונה. הוא הושיט
את ידו בצורה תיאטרלית מעל החור וזרק את השטן פנימה. כמו דברים
רבים שנפלו לפניו, גם השטן צלל אל תוך החשיכה עד שאוכל כולו על
ידה. שטן בשקית פלסטיק שחורה, הרהר לודוויג והתיישב אל מול
החור, זה בהחלט

"...השנים הארוכות שבו חיי אדם בתוך אותו עולם מערבי ומרובע
הביאו את אדם להאמין שהשלווה שלו סוף סוף הגיע בתור אישה ..."

אורבני
ועכשיו אתה למעלה על השפיץ של הבניין העגול הגבוה, הרוח נושבת
לך בפנים ומכאן לסוף זה נפילה קצרה של כמה שניות מהורהרות.

התבגרות
".....ואת מתנפלת עליי ככה, מוכנה לגמור עם התמימות שלך כבר
בפעם המיליון , את פשוט הפכת לזונה . זונה של יום הולדת !!!"
.....

הוא נכנס למעלית. על דופן המעלית היו להן, מסודרות בטורים, 16
פטמות. ולא סתם פטמות, אלא פטמות של שוודית מבורכת וחופשיה.
"שאלוהים יברך את אירופה", לחש לעצמו ולחץ על הפטמה השביעית
מלמטה.

בחלומה, היא רואה את עצמה כגורה קטנה שוב. כל פגעי הגיל נעלמים
והיא שוב רזה, זריזה ונמרצת.

משהו מושך את המצוף של החכה למטה ואני והילד מושכים בחזרה,
והנה יוצא לו עוד מיכל של פסולת עם הסימן הצהוב שחור. " זה לא
טרי ילד, צריכים לזרוק", אני אומר לו, והוא מחייך ומשחרר את
המיכל.

גן עדן
"...שמתי את הקנה בפה ולחצתי חזק בהדק... "

אחר כך, מגעגועים, החלטתי לקחת את המוזה לארץ. טסנו אל-על כי
המוזה אהבה איך שזה נשמע וכל הטיסה ניסינו לספור את העננים
ואפילו הסכמנו להניח תפילין כשהבחור החרדי עבר והציע, הכל
בשביל טיפת השראה.

" תחי פלשתין!" , לחש לעצמו איברהים ותחושה חמימה התפשטה
בגופו......

שבוע אחרי השריפה יואב הוציא את הספר החמישי שלו. עוד רומן חסר
משמעות על גבר שאוהב אישה ואישה שאוהבת גבר אחר, עוד סיפור עם
התחלה קשה וסוף טוב ובאמצע מערכת יחסים.

" תקשיב בחור, אם אתה לא הולך לשתף פעולה אז אני אאלץ לקרוא
לאנשים מבית המשוגעים שיבואו ו...", דבריו חסרים המשמעות של
ראש העיר נקטעו ע"י רעם ארוך ומתגלגל. " הנה הם באים...", אמר
הבוקר וחיוך גדול נמרח על פניו.

התבגרות
אני שוב מותח את העניין בזיבולי שכל. סתם דוחה את הקץ. מרחיק
את הבלתי נמנע. מתעלם מה... לעזאזל.

" אני כבר השביעי את יודעת ? השביעי " , הזקן מחה דמעותיו קם
מהמיטה והחל להסתובב בחדר. " המה השביעי ? " , שאלה רחל .הזקן
התעלם והמשיך בדבריו...

כשהיא דיברה הוא תמיד הקשיב לה , לא כמו שגברים אומרים שהם
מקשיבים ובעצם חושבים על משחק כדורגל , אלא שהוא הקשיב באמת

"ספר התחביבים המושלם לתקופה שלפני הקיום דורש מבעליו מידה
מסוימת של מחויבות, משמעת עצמית ויכולת ליצור את הקיום על מנת
להפיק את מירב ההנאה מן התחביבים המצוינים בספר".

סוריאליזם
בספר הטלפונים הפיקטיבי שלי יש כעת שני אנשים - אחד עם שני
כוכבים והתואר "בחור חביב" והשני עם כוכב אחד וציור של עלה
מריחואנה. אני רואה את עצמי מתקשר לבחור עם הציור של העלה. זה
מדכא אותי קצת.

"....ברגע שאלת החרסינה הראשונה נשברה על ראשו הבין נער הפלדה
שהוא, נער מפלדה, מותקף על ידי שוטרים שעשויים מחרס, בתוך
עיירה שעשויה מחרס...."

סבתא תופסת את מבטי. עין שמאל ועין ימין- שתיהן נעולות על
תנועותיה המהפנטות. עין שמאל, עין ימין היא עונה לי עם
המסרגות.

ופתאום הר של מים שחורים, מסריחים ומצחינים, נופלים על עולמי
הפנימי העכור. הם מציפים את הרחובות, סוחפים אתם את התאים
האפורים המתים שלא מזמן כיסו את הרצפה, מנסים למצוא להם פרצה
וסדק לכל בית ובניין בעיירת התודעה שלי...

חבורה של בנות שש עשרה וחצי, מפשיטות אותי עם העיניים שלהן.
בחצי שעה הקרובה, אין להן אלוהים מלבדי.

המכונית של רפי קפצה בפראות בעוד שהוא ומשפחתו היו בדרכם לים.
"מה זה, רפי, יש מהמורות חדשות בכביש?", העירה תקווה לבעלה,
בעת שניסתה להתעשת מן הקפיצה האחרונה. "לא, עזבי, סתם אין לי
כוח לעקוף את הפינגווינים, כבר שנה שלא הייתי בים", ענה רפי
ונטל את חייו של עוד

"מוות למסקרה, מוות לאודם", מתרוצצות המחשבות בראשה בעת שחיוכה
מתרחב ופניה מקבלות גוון יותר אנושי וקצת פחות נשי. היא משחררת
את הסרט של השיער ומורידה את נעלי העקב. סוף כל סוף היא מרגישה
כמו בן אדם.

"פעם אחרונה הערב ואנחנו מסיימים עם זה, רק פעם אחרונה", הוא
חוזר ואומר לעצמו, מנסה לשכנע את התת מודע שלו בדברים שהוא
יודע שהם אינם נכונים.

אנחנו חולמים בהקיץ על הים של ראשון- על הגלים, על הילדות.
תמיד הייתה לנו איזו סטייה לים, תמיד ראינו בים חופש, שלווה.
היינו משחקים על החול, בונים מגדלים, תופסים גלים ונשארים
להביט על השקיעה. הוא תמיד הביט עד הסוף, לי נמאס באמצע רוב
הזמן.


לרשימת יצירות השירה החדשות
דמעה זולגת אל אגם שקט,
נצרבת כמו חומצה בבבואת יוצרה.

"It's going to be a black day",
He said what he knew,
So well, so well

שונא את מה שנהפכתי להיות,
שרפתי כבר את כל הגשרים ואת סגרת עוד שער.
מקומי לא נמצא בחדר החקירות,
עשית ממני אדם זקן ואני עודני נער.

בפרסומת לאושר
ייאבדו ילדיי
וכולם בשאון
יתעוורו.

שנים של בדידות לא הורגשת,
מנוקרת, קרה, בת השכנים,
אך בבוא הרגע התאוששת,
בענן של אבק של ספרים ישנים.

הרהור
בועות סבון מהבל פה
של ילדת צמות קטנה,
גם הן, למרות הכל,
מיועדות להשמדה.

עם צפצוף של גלאי מתכות
על אדם די תמים
שומר מבולבל בודק מגעים,
של מכשיר שנוצר לשמר החיים,
מעורר בי הרהור על שמיים כתומים
משובצים בהמון מחופצי-הבתולות
המדברים על קפה, צוחקים וחולמים
על צרחות, עינויים, זוועות וקולות.

נעליים שלא נועדו לבריחה
מובילות למקום מבטחים בקלות,
ונער אבוד משחרר עוד צרחה
על אובדן וחורבן המהות.

אמא התעטשה
אבא בכה
ואני סתם ישבתי בפינה
אספתי כדורים לתוך קופסא לבנה.

ייסורים
אקדח מונח בכף היד,
שפתיי עוטפות קנה,
והמצב כולו- נחמד.

....יש לי חבר
קוראים לו יואב
הוא גר לי בבטן
ליד הלבלב.

שיר ילדים
החלטתי לעשות לך ילד
חימר,
במקום האחד הקודם.

תחושתי
ורק תחושה רצוצה
(שאינה כה נוחה)
תגרום לי לשבת
ולצפות בשקיעה.

הרהור
גם אני לפעמים מתנדנד-
בין הצלחה לכישלון,
בין גאולה לאבדון,
עם חבל מתוח מתאבד

כמיהה
אני רוצה לצלול אל תוך הנפש שלך
להכיר אותך מבפנים
לחקור כל שביב בקיום שלך...

נוסטלגיה
יותר קל לי לאהוב אותך
בדיעבד,
בראייה לאחור,
כזיכרון של תקופה מרוחקת.

אלוהים
בעיני פדופילים,
בסמטה נאנסת,
בסכינים אדומות
שמתנקות בקלות
על כביסה מכובסת.

בלי מבט עינייך
אני מאבד עצמי...

החושך ירד,
ולא שמתי לב.
מישהו הצביע עליי,
אמר שעיניי היו עצומות.

נראה כמו עוד בן אדם,
אפילו בחור נבון,
אבל הוא שונה
הוא שמח בימי זיכרון.

ייסורים
והשתיקה,
לצרחת עינויים צורמנית נהייתה...

יחסים
לקחתי ליד
חפץ יפה ונוצץ אך גם חד
ודקרתי אותך לחלוטין בטעות וגם
בלי כוונה וגם
בידיעה שזאת שטות.

שואה
שוב יורד עלינו גשם שחור,
ושוב אימא בוכה ואני רעב.
מביט ורואה את המוות מאחור,
נזכר בימים טובים ועולם אוהב.

יש משהו קוסמי בעירום,
אשר ללא כיסוי
וללא מסיכה
מספק הוא יותר חום,
אופציית בריחה.

בדידות
הופשרתי,
(תודה),
והאש שיצרת, באמת חיממה.

אהבה
זה מריח כמו הסוף ולא נוכל לשנות את זה,
זה כבר נספג בבגדים, בשיער

בואי נשאר ברמת המטאפורה,
מעבר לזה זה מתחיל להסתבך.
אני אשחה בכחול שבעיניך
ואת תחרטי את שמי בלבך.

יחסים
אבל היא רק תשבור לו את הלב,
תהרוס עוד קפיץ של המיטה.

בדידות
אם תבקש ממני להוכיח
את בדידותו של האדם
והניכור שבעולם -
קיים,

יחסים
כמו גלים של מחטים,
מתנפצים לי על החזה
כשאת מספרת לי על הבחור ההוא.
מה, לא מספיק לך הבחור הזה?

פוליטית
וגם אילו ידעו שהאויב נמצא בפנים,
וודאי היו עולזים גם כן, בתרדמה מתנחמים.

את פותחת שמחה, מחבקת ומנשקת,
שואלת "הבאת?" ואני מהנהן.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אין מה לכתוב על אושוויץ. הכול נכתב, הכול נאמר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אף פעם לא הייתה לי נשמה. אף פעם לא הייתי צריך אחת.

שלוש יצירות שנכתבו בבית ספר.


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
רוק

מבט נקי, על עולם מלוכלך
ומשפחת בריידי מופיעה על המסך
אני מביט עלייך בוכה
על פנייך זורמות להן דמעות של שמחה


אני עומד על מגרש המסדרים,
על מדי הא' שלי,
אבל אני סיימתי עם השורות והטורים, לנצח


לרשימת יצירות הניו מדיה החדשות
זוג ערסים נשענים על גדר, עושים מה שערסים עושים...


לרשימת יצירות הסרט החדשות
הופעה מצולמת
לא נראה לי שהפנמת...

הופעה מצולמת




אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
זה שמאשר את
הסלוגנים - אין
חברים אבל יש לו
אינטגריטי...

לצפיחית בדבש
לעומת זאת - יש
חברים...

האמנם צרוף
מיקרים ?...






האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה





יוצר מס' 11433. בבמה מאז 27/4/02 19:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלעד יובל
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה