|
עומל קשה על מנת להתחמק ממה שיש לחיים לזרוק עלי.
בין לבין אני כותב על זה.
בשארית האלגנטיות שנותרה לי העמדתי את הרכב בצד הכביש עם איתות
מתאים ועניתי לשיחה. בצד השני רטט קול גברי ונמרץ למדי. "אני
עומד על יד המזרקה", גיבב במבטא כלל לא מחשיד. הפניתי את מבטי
אל עבר המקום שממנו עלה קול רשרוש המים ואז הצטרפה לקולו של
הגבר הזר גם דמותו
|
על כל עשר דקות שהשעון הצליח לדחוס אל ההיסטוריה חלף לו על פני
עוד פרצוף מוכר, הפעם באור יום. הם טומנים צריבות בזיכרון מתוך
האפלה של המועדון אפוף עשן הסיגריות וכשאני מתהלך לי ברחובותיה
של העיר האהובה עלי אני רואה אותם בשלמותם, בלי צללים, בבגדיהם
היומיומיים.
|
אני נאחז בעל כורחי במשהו שאבד ואינו עוד, ומסתכן באיבוד משהו
שהינו ועתיד להיות.
ימים חולפים, נרות דולקים מלטפים את האווירה בחדרי כשסיגריות
של אהבה שהייתה נכבות, נמעכות מבין אצבעותיי.
|
עם כל זריחה של השמש הייתי מתמלא באהבה שלי אליו, עם כל נסיעה
באוטובוס כשהנופים מתחלפים במהירות. הימים עוברים ואני אינני
מביט אל השמש, הזמנים שלי עם עצמי קשים יותר אף מהרגעים
שמאלצים שפיות זמנית.
|
|
|
אם אני אוריד
חולצה אתה תפרסם
את הסלוגן שלי?
ומכנסיים? |
|
