|
מצפה לישועה..
ושוב בחדרי,
בשעת לילה
ראשי, ספון בכתביו
|
ככותנתו של יוסף
ספוג הבגד בדם
דם יזע ובכי
דמה של אמו
|
שערים של נחושת
מצהיבים כזהב
מעל טו' מדרגות.
נפתחים מעצמם
|
מקדש זוהר בתפארת
עזרה, כוהנים
רתיחת בעבוע -
דם - זכריה.
|
הזקנים רוחצים ידיהם
על הדם
נחל של דם,
עגלה ערופה
|
שקט כעת במשריתא
העגל, לדק כבר נטחן
העם, מקברים מתיהם,
בני לוי,
חרבם עוד על ירכם
|
אני, הקטן
גם כשסביב עלטה
מוצא תמיד בחובי
גפרורי תפילה
|
כוכבים מביטים עליך
מלמעלה
באכזריות או באכזבה
|
"אמר זושא לתלמידיו: כשאעלה לשמים לא ישאלו אותי למה לא הייתי
משה רבינו
ישאלו אותי רק - האם היית זושא?"
|
הנה אלומתי קמה גם ניצבה
לא נרתעת ממזל או כוכב
|
ושוב משה
מטפס אל ההר,
אותו המקל
אותה דרך עפר
|
גם אני, כשאול
מחפש אחרי שאבדתי.
מבנימין הולך ותר
עד ארץ שלישה
|
ובפיו מתנגן לו
ניגון חרישי
ניגון - געגוע.
כהמיית ים וגליו
|
והנה לילה
הכותל ריק מאדם,
נשען על אבנים
ששמעו כבר הכל
|
ירושלים על תילה
העם, בשלו
ימיהם כקדם
איש תחת גפנו
|
אני נכנס בכניסה אל הכותל... עובר את עמדת הבידוק... והנה שם
מימין העליה אל הר הבית, פעם ראשונה שאני בכלל רואה את
העליה הזו, תמיד עוברים וממשיכים הלאה לכיוון הכותל...
|
|
סלחי לי בבקשה,
אני דובי גל
ואנחנו מצלמים
סרט מתיחות
חדש,
רוצה להשתתף?
יופי, תעשי שלום
ליגאל.
תשמעי אנחנו
עובדים על הבחור
החתיך שם,
התפקיד שלך זה
ללכת אליו,
להגיד לך שהוא
לא מרשים אותך
ואז ללכת איתי
לחצר ולמצוץ
לי,
בסדר?
סבבה, אז תשברי
רגל, לא, לא
באמת.
יעקב פופק מנצל
את דמיונו
לדמויות
מפורסמות
כדי להשיג טובות
הנאה
מבלונדיניות. |
|