|
מצפה לישועה..
ושוב בחדרי,
בשעת לילה
ראשי, ספון בכתביו
|
ככותנתו של יוסף
ספוג הבגד בדם
דם יזע ובכי
דמה של אמו
|
שערים של נחושת
מצהיבים כזהב
מעל טו' מדרגות.
נפתחים מעצמם
|
מקדש זוהר בתפארת
עזרה, כוהנים
רתיחת בעבוע -
דם - זכריה.
|
הזקנים רוחצים ידיהם
על הדם
נחל של דם,
עגלה ערופה
|
שקט כעת במשריתא
העגל, לדק כבר נטחן
העם, מקברים מתיהם,
בני לוי,
חרבם עוד על ירכם
|
אני, הקטן
גם כשסביב עלטה
מוצא תמיד בחובי
גפרורי תפילה
|
כוכבים מביטים עליך
מלמעלה
באכזריות או באכזבה
|
"אמר זושא לתלמידיו: כשאעלה לשמים לא ישאלו אותי למה לא הייתי
משה רבינו
ישאלו אותי רק - האם היית זושא?"
|
הנה אלומתי קמה גם ניצבה
לא נרתעת ממזל או כוכב
|
ושוב משה
מטפס אל ההר,
אותו המקל
אותה דרך עפר
|
גם אני, כשאול
מחפש אחרי שאבדתי.
מבנימין הולך ותר
עד ארץ שלישה
|
ובפיו מתנגן לו
ניגון חרישי
ניגון - געגוע.
כהמיית ים וגליו
|
והנה לילה
הכותל ריק מאדם,
נשען על אבנים
ששמעו כבר הכל
|
ירושלים על תילה
העם, בשלו
ימיהם כקדם
איש תחת גפנו
|
אני נכנס בכניסה אל הכותל... עובר את עמדת הבידוק... והנה שם
מימין העליה אל הר הבית, פעם ראשונה שאני בכלל רואה את
העליה הזו, תמיד עוברים וממשיכים הלאה לכיוון הכותל...
|
|
|
האם גם בקוטב
הדשא של השכן
ירוק יותר? |
|
