|
אלעד
ערד
18
וזהו
ודיי
הבדידות כואבת עד שעלה הירח
היה לי קר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זאת אומרת
למה אני דואגת
לך כל כך? מה
זה, אני מצאתי
אותך ברחוב?
אה... טוב נו...
לא משנה... אני
עדיין אמא שלך!
(יודית, אמא של
נוי-נוי, ברגע
מופלא של דאגה
אימהית) |
|