|
שיל...
 
כשאין לי כוח, אין לי פנאי, איאיאי
אני הולך הכי רחוק שרק אפשר.
גם כשהכעס רב, וגם הבלבול,
ובפה יש טעם מר.
גם אז, זרז ישנו,
גם אז, ישנה תרופה.
עכשיו משעיניי פקוחות....
יכול אני לראות
כמה שמח...(-:
לפעמים זה קורה לי סתם כך לא במכוון, אני חושב שאהבתי אותך כמו
שרק את הרשית, כמה נוחה הייתה לי כל האהבה הזאת?
בחצי לב, בחצי מהאמת שהכרנו, אהבנו יותר מישדמיינו שאפשר לאהוב
אפילו עם לב שלם.
אני יודע בכל פעם שכואב לך, אני מרגיש שיש לך יום כזה לא
טוב...
|
בפעם האחרונה שבדקתי עוד הרגשנו,
אז די היה במבט
בפעם האחרונה שבדקתי ידענו בלי מילים יום שלם של חרות
עתה נופלים אנו שני עסקנים בדקות.
איש לא סיפר לנו שאין גבורה על חודה של אות
עת חרפנו נפשנו על ערכן של מילים
או משקלן או כבודם.
|
כשאמרת שקשה לזהות
את כל הזהויות,
בין כל הנקודות בהם אני משתדל.
בין ודאות לאמונה
|
כולם היו גבוהים, כחושים,
ורק האחד ידע להציף
ברגע אחד שלל של חושים.
|
אך אם בכל זאת תבחרי,
לצמצם את צערי,
אומר לך כך, היזהרי בלשונך.
כי בלבי ישנו מקום שמור רק לך,
|
האם היית כך מוצפת,
כמותי,
כאן,
עכשיו,
בעשן מסתלסל שערך המוזהב?
האם היית כך מוצפת?
שלל צבעי הקשת נמתחים בין רקיע לים.
|
|
|
בוא בוא בוא
בחורצ'יק...
בוא תשלים
מניין.
הרבי מהקניון. |
|
