|
בנ"צ
 
עוד אחד מהאלה שזרקו להם עט במקום חבל הצלה ומאז הם
כותבים וכותבים וחושבים שזה מה שיושיע אותם.
אולי הם לא טועים.
אידיוטית! טיפשה! עלובה! שבר כלי שכמוך! חזרה והצליפה בעצמה,
וההצלפות כאבו יותר על העור החשוף והרועד. לא... האמיני, ליטפה
עצמה ברכות, היכן שהצליפה. הוא עוד יתקשר... זה רק עוד מעט
לחכות... אל תבכי... די לך, ילדה... די...
|
"נו, זוזי כבר!" היא צעקה, למרות שצעקותיה נבלעו בתזמורת
הצפירות שהשמיעה גם היא. היא צעקה: 'זוזי', למרות שהיו שם
שלוש, אבל רק אחת לא הסירה ממנה את עיניה. מה היא רוצה? למה
דווקא עכשיו, למה דווקא לה.
|
רק פעם אחת נשמע הצלצול היום, וזו היתה השכנה. היא ביקשה סוכר
קצת, אם יש לו. אין לו. לפחות בפעם האחרונה שהוא בדק. יש לו רק
חומץ ומלח ופלפל, ואפילו קצת קקאו. הוא העדיף לסגור את הדלת
לפני שהשיב לה; כיצד יוכל לעמוד ולומר למישהו: "אין לי סוכר."
זו בושה - אך בבי
|
בגדים שפשטת זה מכבר מעליך
לא תמיד תוכל לחזור וללבוש
ומילים שכבר אמרת
לא תוכל כבר לחזור ולכבוש
|
והזמן שלנו כמעט נגמר
עוד מעט מתבגרים, נפרדים
הולכים לאהוב בעולם של שקרים
כי כבר לא נאהב כמו ילדים
|
|
|
תנו סיבה!!!
תנו סיבה!!!
מארי אנטואנט
שניה לפני
הגיליונטינה |
|
