|
נולדתי בשנת 1980 בעיר נתניה
בשנת 1998 הוצאתי לאור ספר שירים ראשון בשם "נגני לי
עט" בהוצאת ירון גולן
שירה בשבילי זה אורך חיים
ומפלט מעולם שטובע בעיסת פרסומות
ורינגטונים מטומטמים
"איפה כאן השלישות?" שאל רב"ט פלונטר, "יש לי צו הצבה", גבריאל
הביט בו בעיניים תוהות "עוד אחד היום אוהה אתם מגיעים בקצב".
|
אף פעם לא חשבתי שאגיע לגיל 22 ואנהג כמותם- המבוגרים, אלה עם
הזיפים על הפנים
|
בלילה קר ביום לא ידוע, יצא פרש בודד לחפש אחר שכרו, הוא לא
ידע בדיוק מה מגיע לו, אבל משהו בער בו לחפש את אוצרו, הוא רכב
לתוך הלילה בערפל כבד, האיץ בסוסו לדהור שעות ארוכות ללא
מנוחה.
|
יום שבת, צוהריים אפשר לשמוע חבורת ציפורים מצייצות על ענף העץ
הגבוה שמציץ מבעד לחלון שליד מיטתו, הוא הגיע לכאן לפני שבוע
כשליוו אותו כאבים נוראיים בצד הימני של הבטן "תירגע זה רק
דלקת בתוספתן",
|
כמה זמן עוד נמשיך לחפש משמעויות. הן רבות, עמוסות מכל טוב
ונמצאות כמעט בכל מקום, ואנחנו לוכדי המשמעויות מחפשים אחריהן
בכל פינה, הופכים כל אבן שבה אנו נתקלים ומחפשים מתחתיה את
המשמעות.
|
ארי אהב שונסונים צרפתיים, הוא אמר שהם "עושים לו את זה" -
אותם זמרים שמזמן עברו מן העולם ואיש מבני גילו לא הזכיר אותם.
"למה לעזאזל אתה שומע את הגועל נפש הזה: אקורדיאונים, פסנתר,
צרחות בצרפתית, מה לך ולזה", כך היו שואלים אותו חבריו לעבודה,
אך ארי חייך חיו
|
הודיה מפחדת מהבית
ראיתי בעיניה חשש אקטואלי
ששודר לי מתוך מהדורת נשמתה
יסודות בטון מוצקות
מתנתקות לה מתוך התודעה
|
מי קורא בין השורות
מי יוצא למרחקים
מי נודד בין המילים
למי יש סבלנות למשוררים?
|
Take me to my home
Show me the way
I want to know where
Im living.
|
She's lying there as near as far
while the senses of power
Beating me from the inside,
Blasting in my veins.
|
בלילה וביום
מהפגנה להתפרעות
בתוך לחץ ההמון
תחת חוסר ודאות
|
אל תיקחי לי את הימים היפים
הישארי עוד קצת
ואם את עוזבת
תשאירי לי משהו לאחוז בו
|
ואנחנו אילמים
חרשים
עיוורים
חסרי חושים
אנחנו אנשים
|
אותך אני אוהב
מלווה אותי לאורך כל ימי
אם בשביל המשתרך על דרך
אם באבנים הניצבים כאילו לא מרצונם
|
ביקשתי בלחישה
להמיס בתוך אוזנו
את הסוד הבוקע מהלב
להזרים את הכאב
|
לפעמִים אָני מדבּר
עם אנשׁים מפּעָם
הם מספּרִים את מה שׁקוֹרֶה לִי
מִמָה שׁקרָה להֶם כּשׁהם היוּ
|
סיפור על אחת שמה בל
שכשמה כן היא - הייתה יפה עד מאוד
כל הגברים אשר חיו סביבה
רחשו לה אהבה וכבוד
|
אחמד גר בבית פרטי
על הרי הלבנון הירוקים
מול ביתו מקלע טעון
דרוך לפגוע לו ישר בסלון
|
אימפריית הלילה ממלכת הכוכבים
ספרו מה שכואב
מה שיושב לכם על הלב
האמת קשה
הורסת אהבות
|
האשה שמעוררת השראה
יפה כמו הטבע
בשיא פריחת האביב
טעם שפתיה כטעם הפרי
שלא הופיע מעולם בגינה
|
את מוזמנת לפגישה
למרות שאת פוחדת
תשני את הגישה
|
ארץ בתוך ארץ
כואבת מבפנים
מקיזה את דמם
של אחים נלחמים
|
בקונצרט של חיי
הכינורות מסודרים בשורה הראשונה
מבשרים על פני קשת חידה לא פתורה
|
עמדתי מול הר של אפר -
אפר אדם,
במיידאנק.
ניצבתי מול אמת מוחלטת
|
אני זוכר איך הדלת נטרקה מאחוריו
זה היה ביום סגריר
איש לא זוכר את התאריך
אך הוא עזב לבדו
והאופק החשיך
|
שם בחלום רחוק
בין הר גבוה
לעץ ירוק
אולי מחכה לי מקום
בלי פשע ובלי חוק
|
"השלום שלי נטמן בארון וירד עמוק לאדמה"
"נופלים פה קורבנות מיום ליום"
"נותרה תקווה קטנה ביישנית וחלומית"
"ההסטוריה לא רוצה להשתנות אין קץ לדם ולדמעות"
"רוצים לנצור את הנשק, מספיק עם הדם"
|
הופכים עורם -
חושפים שיניים, רקובות
כמו חודי כתרו של דוד,
שוכב תחת אבני עירו.
|
רובה מול אגרוף
ניטח בפרצוף
אזרח למול דגל
שמוט תורן, קטוע גוף
|
יד רכה עוטפת יד
ועוד אחת, ועד אחת
מול מחר מבורדק
ועתיד מטושטש
|
כך נאמר לי
זה אני
מקור אימי - יהודי
על כן מקורי שלי - יהודי
באשר אלך - יהודי
דתי או חילוני - יהודי
|
אז ימשיכוני בשמן
ואני לכיסא אעלה
בנוצה בדיו ובכסת
את קורותינו על הדף אעלה
|
אם תפסת אחת והיא רק מפרפרת
תחזיר אותה לזרמים השוטפים
|
לא תצעדי לבדך
אני אלך אחריך
ואגרום לשלהבת שבך להבעיר
|
לא תצעדי לבדך
אני אלך אחרייך
אנקה את הכתמים שהותרת על פני עיר
|
השירה הזו נכתבת
ממעלה הריקנות
זה הסוף של התמימות
שמהדהד בחדשות
|
"ישבנו בבית קפה ונלכדתי במבטה"
|
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הסתתרה
ולפאתי מזרח רק דממה
עין מציון בוכייה
|
אז על מה חושבים?
כשאין על מה לחשוב
מה אוהבים?
כשאין את מי לאהוב,
|
מי יפתח לנו דלתות
ואת חלומותינו ישחרר
מי יאמר לכו לישון
מחר יבוא עלינו
יום אחר
|
במקום רחוק בלי פשע אשמה או חוב, פשוט טוב
לפעמים אני עף לשם ישן וחולם
את איתי שם כמובן
|
מר נחום
מממלכת לא כלום
פגש בגברת ציפי
מארץ רק קיוויתי
|
עצמת הרעש
של השקט
במעלה ההר
בלב מדבר
|
נגני לי עט
המשורר ענו נחבא אל הכלים
מסתכלים רק על המבצע
המוכשרים נאלצים להסתתר מאחורי הקלעים
|
הנפש נקרעת
מאבד את השפיות
|
הזמנה לפגישה למרות המצב הקשה
זוגות טריים מקווים לממש את אהבתם אך הפחד שולט באויר
מי ינצח? האופטימיות או הפחד.
|
הכחול שבשמיים
מזכיר לי את הגוון
שממלא את זוג עינייך
הן נמצאות הרחק מכאן
|
הדברים הקטנים
של הטבע
נמצאים סביבנו
שולחים רמזים
נותנים סיבה לחיות
אז למה חונקים אותם?
|
שים את ראשך על ענן
נסה לרחף אל האינסוף
|
כולו שלך
התעטפי בו
הרשי לכולם להביט
זה השיר שלך
|
"עצור את הסטופר
ותחלום..."
|
בין סדין לציפה
גלים של תקווה
שועטים לתוך ירכיה
חודרים ליעד
מתיקות של אישה
|
נשאבתי לבפנים
ונפלטתי החוצה,
תייר בעולם ללא פנים.
|
מכחול מושך בצבע
ואני נמשך לתוך המערבולת
|
כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה
|
כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה.
מה לי ולך שלם?
אני דור המולטימדיה
|
אולי לא קיימות בי המילים
מניין אלקט אותן
נע ונד
בין תהום לציון
|
If Israel could talk, what would she say?
Maybe she would say: I am the Jewish homeland,
You can see the history on my view:
|
ועכשיו - געגוע, זה מגיע מבפנים וזורם עם הרוח שנושבת מבעד
לחלון הפתוח, הזכרונות מתחילים לבעבע, ונוצרת קדרה ריחנית של
שנים שעברו וזה מתבשל לך בתוך הנשמה.
|
לכל אחד מאתנו יש בועה, הוא משתמש בה רק כשהיא קוראת לו, או
שהוא מרצונו מבקש להיכנס אליה, לשבת בתוכה - ולהירגע.
|
אמצע חודש מאי.
הימים ימי חשבון נפש ללאום: מעבדות לחירות, ימי זיכרון, שואה
ועצמאות.
וקשה לעבור את הימים האלו בלי לשאול את עצמך מי אני ולאן אני
הולך.
|
המנגינה נדמה
סיום סוף אחרית הימים, שיירה נעלמת באופק, דממה שוררת לא נשמעת
אף קול נשימה קולות בכי צרחות זוועות , נותרה התקווה
רוח מיוחדת לעתיד אל האופק, אנשים מנסים לאחוז בה, אך היא כרוח
שטות, מהתלת בהם.
|
ברוכים הבאים
לפאב הנשמות העזובות
יושבים, שותים סובלים
אז בואו קירבו הציצו לפאב
בו העצב והצער מזנקים עד הגג
|
|
|
אז הקישור
שלמעלה משמאל של
ה'תביא משהו'
הוא באמת מביא
'משהו'?
אפשר לבקש
לפני?
אז אני רוצה
ארוחת ראנץ'
מוגדלת עם צ'יפס
איקס ודיאט
קולה.
סבבה? |
|
