[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
תייר מקומי


אל היצירות בבמה האהובות על אלעד ארנוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אלעד ארנון
נולדתי בשנת 1980 בעיר נתניה
בשנת 1998 הוצאתי לאור ספר שירים ראשון בשם "נגני לי
עט" בהוצאת ירון גולן
שירה בשבילי זה אורך חיים
ומפלט מעולם שטובע בעיסת פרסומות
ורינגטונים מטומטמים




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סאטירה
"איפה כאן השלישות?" שאל רב"ט פלונטר, "יש לי צו הצבה", גבריאל
הביט בו בעיניים תוהות "עוד אחד היום אוהה אתם מגיעים בקצב".

אף פעם לא חשבתי שאגיע לגיל 22 ואנהג כמותם- המבוגרים, אלה עם
הזיפים על הפנים

מוסר השכל
בלילה קר ביום לא ידוע, יצא פרש בודד לחפש אחר שכרו, הוא לא
ידע בדיוק מה מגיע לו, אבל משהו בער בו לחפש את אוצרו, הוא רכב
לתוך הלילה בערפל כבד, האיץ בסוסו לדהור שעות ארוכות ללא
מנוחה.

יום שבת, צוהריים אפשר לשמוע חבורת ציפורים מצייצות על ענף העץ
הגבוה שמציץ מבעד לחלון שליד מיטתו, הוא הגיע לכאן לפני שבוע
כשליוו אותו כאבים נוראיים בצד הימני של הבטן "תירגע זה רק
דלקת בתוספתן",

כמיהה
כמה זמן עוד נמשיך לחפש משמעויות. הן רבות, עמוסות מכל טוב
ונמצאות כמעט בכל מקום, ואנחנו לוכדי המשמעויות מחפשים אחריהן
בכל פינה, הופכים כל אבן שבה אנו נתקלים ומחפשים מתחתיה את
המשמעות.

אהבה
ארי אהב שונסונים צרפתיים, הוא אמר שהם "עושים לו את זה" -
אותם זמרים שמזמן עברו מן העולם ואיש מבני גילו לא הזכיר אותם.

"למה לעזאזל אתה שומע את הגועל נפש הזה: אקורדיאונים, פסנתר,
צרחות בצרפתית, מה לך ולזה", כך היו שואלים אותו חבריו לעבודה,
אך ארי חייך חיו

ארצישראל
הודיה מפחדת מהבית
ראיתי בעיניה חשש אקטואלי
ששודר לי מתוך מהדורת נשמתה
יסודות בטון מוצקות
מתנתקות לה מתוך התודעה


לרשימת יצירות השירה החדשות
מי קורא בין השורות
מי יוצא למרחקים
מי נודד בין המילים
למי יש סבלנות למשוררים?

Take me to my home
Show me the way
I want to know where
Im living.

She's lying there as near as far
while the senses of power
Beating me from the inside,
Blasting in my veins.

פוליטית
בלילה וביום
מהפגנה להתפרעות
בתוך לחץ ההמון
תחת חוסר ודאות

יחסים
אל תיקחי לי את הימים היפים
הישארי עוד קצת
ואם את עוזבת
תשאירי לי משהו לאחוז בו

הגות
ואנחנו אילמים
חרשים
עיוורים
חסרי חושים
אנחנו אנשים

כמיהה
אותך אני אוהב
מלווה אותי לאורך כל ימי
אם בשביל המשתרך על דרך
אם באבנים הניצבים כאילו לא מרצונם

בלדה
ביקשתי בלחישה
להמיס בתוך אוזנו
את הסוד הבוקע מהלב
להזרים את הכאב

לפעמִים אָני מדבּר
עם אנשׁים מפּעָם
הם מספּרִים את מה שׁקוֹרֶה לִי
מִמָה שׁקרָה להֶם כּשׁהם היוּ

סיפור על אחת שמה בל
שכשמה כן היא - הייתה יפה עד מאוד
כל הגברים אשר חיו סביבה
רחשו לה אהבה וכבוד

אחמד גר בבית פרטי
על הרי הלבנון הירוקים
מול ביתו מקלע טעון
דרוך לפגוע לו ישר בסלון

אימפריית הלילה ממלכת הכוכבים
ספרו מה שכואב
מה שיושב לכם על הלב
האמת קשה
הורסת אהבות

האשה שמעוררת השראה
יפה כמו הטבע
בשיא פריחת האביב
טעם שפתיה כטעם הפרי
שלא הופיע מעולם בגינה

את מוזמנת לפגישה
למרות שאת פוחדת
תשני את הגישה

פוליטית
ארץ בתוך ארץ
כואבת מבפנים
מקיזה את דמם
של אחים נלחמים

בקונצרט של חיי
הכינורות מסודרים בשורה הראשונה
מבשרים על פני קשת חידה לא פתורה

שואה
עמדתי מול הר של אפר -
אפר אדם,
במיידאנק.
ניצבתי מול אמת מוחלטת

אכזבה
אני זוכר איך הדלת נטרקה מאחוריו
זה היה ביום סגריר
איש לא זוכר את התאריך
אך הוא עזב לבדו
והאופק החשיך

שם בחלום רחוק
בין הר גבוה
לעץ ירוק
אולי מחכה לי מקום
בלי פשע ובלי חוק

מצב
"השלום שלי נטמן בארון וירד עמוק לאדמה"
"נופלים פה קורבנות מיום ליום"
"נותרה תקווה קטנה ביישנית וחלומית"
"ההסטוריה לא רוצה להשתנות אין קץ לדם ולדמעות"
"רוצים לנצור את הנשק, מספיק עם הדם"

הופכים עורם -
חושפים שיניים, רקובות
כמו חודי כתרו של דוד,
שוכב תחת אבני עירו.

רובה מול אגרוף
ניטח בפרצוף
אזרח למול דגל
שמוט תורן, קטוע גוף

מצב
יד רכה עוטפת יד
ועוד אחת, ועד אחת
מול מחר מבורדק
ועתיד מטושטש

כך נאמר לי
זה אני
מקור אימי - יהודי
על כן מקורי שלי - יהודי
באשר אלך - יהודי
דתי או חילוני - יהודי

אז ימשיכוני בשמן
ואני לכיסא אעלה
בנוצה בדיו ובכסת
את קורותינו על הדף אעלה

בלדה
אם תפסת אחת והיא רק מפרפרת
תחזיר אותה לזרמים השוטפים

לא תצעדי לבדך
אני אלך אחריך
ואגרום לשלהבת שבך להבעיר

לא תצעדי לבדך
אני אלך אחרייך
אנקה את הכתמים שהותרת על פני עיר

מצב
השירה הזו נכתבת
ממעלה הריקנות
זה הסוף של התמימות
שמהדהד בחדשות

בלדה
"ישבנו בבית קפה ונלכדתי במבטה"

פוליטית
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הסתתרה
ולפאתי מזרח רק דממה
עין מציון בוכייה

אז על מה חושבים?
כשאין על מה לחשוב
מה אוהבים?
כשאין את מי לאהוב,

מי יפתח לנו דלתות
ואת חלומותינו ישחרר
מי יאמר לכו לישון
מחר יבוא עלינו
יום אחר

קצרצר
במקום רחוק בלי פשע אשמה או חוב, פשוט טוב
לפעמים אני עף לשם ישן וחולם
את איתי שם כמובן

פזמון
מר נחום
מממלכת לא כלום
פגש בגברת ציפי
מארץ רק קיוויתי

טבע
עצמת הרעש
של השקט
במעלה ההר
בלב מדבר

מחאה
נגני לי עט
המשורר ענו נחבא אל הכלים
מסתכלים רק על המבצע
המוכשרים נאלצים להסתתר מאחורי הקלעים

עצב
הנפש נקרעת
מאבד את השפיות

רומנטיקה
הזמנה לפגישה למרות המצב הקשה
זוגות טריים מקווים לממש את אהבתם אך הפחד שולט באויר
מי ינצח? האופטימיות או הפחד.

הכחול שבשמיים
מזכיר לי את הגוון
שממלא את זוג עינייך
הן נמצאות הרחק מכאן

כמיהה
הדברים הקטנים
של הטבע
נמצאים סביבנו
שולחים רמזים
נותנים סיבה לחיות
אז למה חונקים אותם?

שים את ראשך על ענן
נסה לרחף אל האינסוף

כולו שלך
התעטפי בו
הרשי לכולם להביט
זה השיר שלך

קצרצר
"עצור את הסטופר
ותחלום..."

בין סדין לציפה
גלים של תקווה
שועטים לתוך ירכיה
חודרים ליעד
מתיקות של אישה

נשאבתי לבפנים
ונפלטתי החוצה,
תייר בעולם ללא פנים.

מכחול מושך בצבע
ואני נמשך לתוך המערבולת

כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה

כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה.
מה לי ולך שלם?
אני דור המולטימדיה

תחושתי
אולי לא קיימות בי המילים
מניין אלקט אותן
נע ונד
בין תהום לציון


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
If Israel could talk, what would she say?
Maybe she would say: I am the Jewish homeland,
You can see the history on my view:

כמיהה
ועכשיו - געגוע, זה מגיע מבפנים וזורם עם הרוח שנושבת מבעד
לחלון הפתוח, הזכרונות מתחילים לבעבע, ונוצרת קדרה ריחנית של
שנים שעברו וזה מתבשל לך בתוך הנשמה.

הרהור
לכל אחד מאתנו יש בועה, הוא משתמש בה רק כשהיא קוראת לו, או
שהוא מרצונו מבקש להיכנס אליה, לשבת בתוכה - ולהירגע.

אמצע חודש מאי.
הימים ימי חשבון נפש ללאום: מעבדות לחירות, ימי זיכרון, שואה
ועצמאות.
וקשה לעבור את הימים האלו בלי לשאול את עצמך מי אני ולאן אני
הולך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
המנגינה נדמה
סיום סוף אחרית הימים, שיירה נעלמת באופק, דממה שוררת לא נשמעת
אף קול נשימה קולות בכי צרחות זוועות , נותרה התקווה
רוח מיוחדת לעתיד אל האופק, אנשים מנסים לאחוז בה, אך היא כרוח
שטות, מהתלת בהם.


לרשימת יצירות המחזה החדשות
מחזמר
ברוכים הבאים
לפאב הנשמות העזובות
יושבים, שותים סובלים
אז בואו קירבו הציצו לפאב
בו העצב והצער מזנקים עד הגג




ביש מזל:
להיות כושי.







הגזען.


תרומה לבמה





יוצר מס' 12276. בבמה מאז 13/4/02 1:10

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלעד ארנון
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה