|
היא נטע. אחת מבין רבות. נולדה ב-89. פיצפונת. כבר
לא בודדה, ובהחלט הרבה יותר שמחה. לגמריי אמיתית.
ואמיצה. בדר"כ לא אכפת לה מה אחרים חושבים. אוהבת
כשאוהבים :). שונאת כשמתפלספים. שונאת כשלא מקשיבים.
שונאת כשטיפשים. בעיקר שונאת, בעצם. יוצרת. אפילו
אינטיליגנטית! מבינה טוב טוב את עצמה, כל השאר בדרך
כלל לא. אומרת המונ שטויות. תוקעת מלא נ.ק.ו.ד.ו.ת.
ולא מסיימת מילימ. מחייכת ומסמיקה בלי שליטה. כותבת
שירים על עצמה, כל עוד אין מישהו אחר שייעשה את זה.
חמודה. נרקיסיסטית. ונורא בטוחה שהיא מנהיגה
ומיוחדת. מישהו מעיז לערער?
אצל טל הכל פשוט.
אם היא אומרת יאללה - אז יאללה.
מהזווית שלה - החיים זה קלי קלות.
הלוואי שהייתי רואה מהזווית שלה.
אמרתי לה פעם "זוזי שנייה, שגם אני אראה", אבל הזווית שלה זזה
איתה.
|
אחרי חמישה חודשים משותפים, תם-תם הבין שאין כמוני ויצאנו
למסעדה בפיתוח לחגוג.
כשהוא הלך דקה לשירותים הבנתי אני שכמוהו יש עוד מאה והגנבתי
פתק עם המספר שלי לכיס האחורי של המלצר שלנו.
|
אולי הוא אוהב את זה, שאני ילדה קטנה.
אז אני צוחקת ואומרת שאני מרגישה כמו לוליטה.
אבל אתה לא יודע מהזה ואין לי כוח להסביר.
|
אודי חייל טרי, ומיקה בי"ב. שנייהם תמיד גורמים אחד לשניה
לצחוק, יודעים מתי לתת חיבוק ומתי ללכת.
יש ביניהם חברות תמימה ומתוקה. כזאת שאתה בטוח שתשאר לנצח
ושומדבר לא יכול לשבור אותה.
|
זה היה יום שני כשראינו את יואב בפעם הראשונה, מושא תשוקתה של
כל אישה, ומושא קנאתו של כל גבר. הוא נכנס לכיתה שלנו והציג את
עצמו, כולו מקסים, חתיך ושרמנטי.
|
"אהה את יודעת, הבנתי שאת דיי דלוקה עליי ו..." "חח מה? מאיפה
קיבלת את הרושם הזה?" שאלתי, בטון סמכותי שכזה, של שביעיסטים.
הוא התחמק והגנבתי מבט אל שיר, היא עמדה שם מחוייכת עם מבט
זדוני.
|
אני אוהבת אותך, חייל שלי.
כשאתה בא אליי עם המדים והנשק.
|
הליטוף שלך.
עושה בדיוק את העבודה.
|
מים שוטפים
ודמעות מציפות
ניקזים לאותו המקום
הייתה זו מקלחת יסודית שניקתה
את כל אמוציות היום.
|
ואולי הזמן י
ע
שה
את של
ו.
|
ישנו זה לצד זו
בחורה לצד בחור
משוחררת לצד מכור
|
But please know, that this battle is hard
please understand. please be on my side.
|
מנשיקות עם אחרים
הרוק בפה נגמר
נמאסת עליי
אולי תרד לי כבר?
|
Let these eyes of blue
smile again to you.
|
I look around, but i feel blind
Your voice got lost, i hear no sound
You try to touch, but i am numb
|
אבא לא אוהב אותי
ואני לא אוהבת אותו גם
אז זה בסדר.
|
פנים מול פנים
אנחנו שותקים
ולחוד
אנחנו מדברים בקודים.
|
הוצפתי באוויר
ורוד כזה, לא רגיל
|
כשרצית, סיפקה
היא רצתה, ולא הסכמת.
|
אני פה
אתה שם
ובינינו זה כאילו כל העולם
|
הכל, כמו משומקום
נוחת עליי בחזרה
כל מחשבה, הבכי רק מתעצם
ואני כועסת
וכואב לי
ואיפה אתה.
|
למי אכפת?
אז הוא מת.
אז מישהו מת.
שתקת?
|
אין טעם-
זאת רק את.
שוב פעם.
|
את מסתובבת כאילו כלום
שקועה בעולם של עצמך.
את חמודה נורא,
אבל טיפשה.
|
הרכנתי את ראשי
רציתי להעלם
|
את חלמת
ורצית
ואהבת
ונתת
אבל לא הקשיבו,
לא אפילו קצת.
|
חדרת עמוק אל תוך הבשר.
הכאבת כל כך... עד שלא יכולתי לנשום.
לחצת עליי... ולא רציתי.
|
לפעמים אני קוראת את השם שלך בקול רם לעצמי. סתם. סתם כדי
להיזכר איך השם שלך מתגלגל לי על הלשון בכזאת נחת.
|
כמה ילדותי מצידי,
המילים כמעט בורחות מן הפה.
|
האם זאת הנרקיסיסטיות שתחזיק אותי בחיים? הציניות? אולי
הפלצנות.
חיוך נפרש בקושי על פני הט"ו באב שלי.
רגע, זה לא יום האהבה?
|
אם כבר טרחת להכין לי חביתה, למה לא קראת לי לשבת לאכול אותה?
כשאני סופסוף מגיעה לשולחן, היא כבר קרה. זאת קריאה כלשהיא
לעזרה? או שאולי אתה סתם נהנה להתעלל בי...
|
|
|
יש לך משהו?
(אחד שמנסה
לשכנע את ידידתו
להעניק עוד
סלוגן לבמה) |
|
