|
במרכז החלל ליד הבמה, עמד ילד בבגדים כהים. הוא לא זז ממקומו.
הוא היה מסומם. בידו החזיק שקית ניילון והוא הרים אותה, עצם את
עיניו ושאף ונשף. השקית התנפחה.
|
|
|
אם אני אשלח,
ואללה, חמישים
סלוגנים לבמה
חדשה, בטח גם אז
בוש האהבל הזה
לא ימצא אותי,
אינשאללה!
אוסמה בין-לאדן |
|
