|
היא כותבת כשעצוב,
כי כשמצחיק אז צוחקים,
הבחורה בעלת אלף השמות,
בחרה להיקרא אלה,
כי זה נשמע לה נכון,
ומאחלת לכל מי שקורא,
שירגיש
הן עולות בקלות,
לפעמים רק צליל מספיק
ומטשטש הכל, ברגע.
|
הן עולות בקלות
לפעמים רק צליל מספיק
ומטשטש הכל, ברגע,
|
כשבאת איתי
התרגשתי,
נכנסתי איתך לתוכי,
הלכנו יחד
בשביל הדמיון
|
תיגע בי עם מילים
אני אתרגש ואשנה תנוחה
תסובב אותי ותחדור
תרטיב ותתבלבל
וככה נישאר וניגמר.
|
לפעמים אני מביטה לתוכי
ואתה שם,
הולכים ביחד למה שנשאר,
אוהבים מחדש,
אבל ברגעים של לבד,
הפחד לוקח אותי למחשבות.
|
אני אוהבת לעמוד מול מראה,
כשהאור צהוב, קצת מעומעם,
כשדלת סגורה,
זו רק אני למולה, או למולי?
|
כל צעד שעשיתי, כאילו היה מהלך,
במסדרון בין חדרים,
לתוכי.
החום שבו הפשיט אותי.
פתאום נשארתי עירומה בתוך הבגדים,
מביטה לשמיים אחרים.
|
|
|
... בלי, בלי
פילטר. מלא חומר
מתבזבז בגלל
הפילטר.
קוראת אותם ככה
כמו שהם, נקי.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים". |
|
