|
סובלת מתנודות קיצוניות במצב הרוח.
אולי הגיל (ילידת 83)
אולי המזל (תאומים)
אולי האזור (תל-אביב)
אולי בגלל שאני (קצת לא שפויה)
אולי בגלל שכולם (גם)
אני הכי אוהב אפור. מכמה סיבות, אבל בעיקר בגלל שהצבעים של
העולם נראים הרבה יותר שמחים כשהשמים אפורים. העצים יותר
ירוקים ואפילו החום המרקיב של הבתים בתל-אביב נראה ככה בז' או
משהו.
|
אני יודעת מה אתם חושבים, "עוד סיפור על התאבדות". הדילמות, כל
החיים שעוברים מול העיניים, ואז בסוף- ההתפכחות.
אז לא.
|
|
|
בידי
בידי אני את
עצמי מלטפת
כי אתה כבר
משעמם לי את
הקרקפת
בידי אני מקלפת
שסק
חבל שזה מתחרז
רק עם רסק
בידי אני בעצמי
נוגעת
גונחת, צועקת,
גומרת ונרגעת
בידי אני את העט
לוקחת
וכותבת לבמה
שירים מהתחת |
|
