|
איתן הס, יליד סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, עזב,
באופן זמני, את חיי הכפר, חלף דרך בית המשוגעים ע"ש
טדי קולק (או בשמה האחר - ירושלים) וכרגע גולה
בטורונטו.
חוטא לעתים בכתיבה בחרוזים מרגיזים בניחוח ארגזים של
תפוזים. חולם להוציא ספר ילדים פרי עטו, ולהשפיע כך
על דור שלם, בתקווה שימנע מאותו דור לעבור על ספת
הפסיכולוג. איתן מעדיף תגובות אינטיליגנטיות,
שנונות, ואם ניתן, אז גם לעניין.
- "הס? זה לא שם גרמני?"
- "גרמני. אז מה?"
- "סיפורי ילדים גרמנים?"
- "גם האחים גרים גרמנים.."
- "ראית מה קרה למכשפה בהנזל וגרטל..."
אבל יום אחד, באמת בא טרקטור גדול וצהוב,
והעביר את ההרים לצד השני של הרחוב.
ואיפה שהיו ההרים של ילדותנו המופלאה
בנו גן ילדים, מכולת ומרפאה.
|
הנה, קחו את אלברט לדוגמה
ביום, כשכולם עסוקים, הוא תופס לו תנומה
|
יום אחד הגיע תייר לארץ לא נודעת
ובכניסה ראה שלט: "ארץ הלמה המשוגעת!"
באותיות הקטנות נכתב בכתיב מוקפד:
"כל מי ששותה תה עם סוכר - עושה זאת על אחריותו בלבד!!"
|
מי זה רץ שם על העץ?
חסן - הסנאי המקפץ!
הי, חסן! לאן אתה ממהר?
"אני ממהר, כי הזמן קצר, ואסור לאחר!"
|
ומה שנמאס לו יותר מהכל,
זה לראות את העולם מגובה החול.
בוקר אחד הסרטן בבהלה התעורר,
חלף לידו היפופוטם מאד ממהר.
|
בוקר אחד, פקח שמעון הקרנף עיניים,
ומיד הבין שכדאי מאד שיתחיל להרכיב משקפיים.
ותשאלו איך ידע שמעון שלמשקפיים הוא זקוק נואשות?
כי בקצה אפו הוא ראה, לא קרן אחת, אלא ארבע קרניים מטושטשות...
|
כל החיות הסכימו שליאניס יש בעיה,
ויש לטפל בה, ומעשה שהיה כך היה:
יום אחד שוטט לו יאניס מתחת לעץ,
כששמע מאחורי הגזע מישהו מצייץ.
|
בערבות הפמפאס גר ילד בשם חואן
(או כמו שאמא שלו קוראת לו: "חואנסיטו הקטן").
|
עוד מעט את גיבור הסיפור תכירו,
אך, בינתיים, שששש! הסו-נא! ואותו אל תעירו!
זהו גיבורנו, ושמו בישראל: יוסף.
הוא מאד רוצה להכיר אתכם, אבל הוא גם מאד מאד עייף.
|
"כל יום לומדים משהו חדש" חשב הקופיף
|
"אמאל'ה! יש לי לויתן במרק!"
|
פלי השקנאי אוהב לצוף בים על הגלים,
ומדי פעם לטבול ראש ולצוד דגים (בדרך כלל גדולים...)
שתי תנועות זריזות והדג נבלע בשלמותו,
(עוד לפני שהבין מה תפס אותו...)
|
מתחת לגדר גר קיפוד קטן מכוסה בקוצים
שהיה מתכדרר לו לכדור ומשמיע קול נשיפות ופרצוצים
(השכן אמר שזה נשמע כמו קומפרסור מקולקל,
אבל הלל לא ידע מה זה "קומפרסור" בכלל...)
|
הסיפור הוא על עובדיה הצבוע שהכל אותו הצחיק,
הבעיה של עובדיה הייתה שלא ידע מתי להפסיק.
|
תוכי אחד - נדדה שנתו, ולא יכול היה לעצום עין
אז הוא עף לו אל העץ, וראה שם איזה מין עוף שלא ראה עדיין
|
האחד אומר: "זוז מכאן, נמר חצוף!"
ושני עונה: "עוף מפה, לפני שאני משאיר לך מזכרת על הפרצוף!"
שיניים נחשפו, צפורניים נשלפו, נשכו, שרטו,
קיצורו של סיפור: התקוטטו.
|
"במחילה ממך, אדוני התנין,
יש כאן משהו שאני לא מבין:
אם אני אוכל עשב, ואתה אוכל אותי,
אז מה אוכל אותך, אם אתה מבין למה כוונתי?"
|
כי החוט זה ההבדל הקטן
בין אחד שחוסך לסתם קמצן.
|
ילדה צוחקת בבריכה
חלף לו רגע, היא בוכה.
|
שמעת פעם על החור באוזון?
ידעת שהוא קשור לשרשרת המזון?
כל אוסטרלי מצוי אוהב בשר כבש על האש
|
מכיר את זה כשאתה שוחה בים, ובא גל גדול,
וכל מה שנשאר לך לעשות הוא לצלול?
|
הכל מזכיר לי אותך. אפילו האקרוסטיכון...
|
יום קשה, בבירקנאו.
הדמיון משלים את החסר - את מנגלה על הרמפה.
כמעט ניגשתי אליו ושאלתי: ימין או שמאל? חיים או מוות?
פתית שלג הקפיא את אפי.
חזרתי למציאות.
|
חובבי המיתוס היווני, יומכם הגיע!
הנה טקסט, שכמעט רק אתם תבינו...
|
אני מנסה, מסורבל שכמוני, להחזיק את כל הצלחות באויר.
זה קשה, זה מצריך תשומת לב וריכוז נדיר.
וכמה שאנסה, זה כנראה בלתי אפשרי
וקורה שצלחת מתרסקת לאלפי רסיסים זעירים.
|
|
מה פחות טוב
להיות: יוקנעמי
או ירוחמי?
(ביסלי). |
|