|
שובר ובונה שובר ובונה
מנגינת לעיסה תעורר את הבטן
הבטן תעיר נגיסה.
|
מצגת חושים המשתרעת מבוקר עד ערב
|
חודר עם הצלילים לנקות, לשייף ולטפח את אבן הסבל
בחיוך דומע.
|
ילך ברחוב אדם
כמו חתול הרואה הכל
אך נפשו רוצה רק אוכל.
|
השוטטות ברחובות
בדשאים, בשווקים ובשבילים
|
והנכון יש בו רק מן הדמיון
חזיון מתעתע של שלמות בלתי נראית
|
גינתה של קשישה קבורה ונכבדת
שנים לאחר אותו בוקר נעים
אפקח את עיניי לאחר שנת צמחים
ואראה מחזה מרטיט עלים.
|
הנה ענן!
הענן משקף אנשים
אנשים החיים בדרכם
דרכיהם להיות בני-אדם.
|
שדיים יקרצו לחזה
שיער ארוך יישק לחיים
|
Bubbles rose up from our goblets
Of life.
Or death.
|
עינייך התאדמו להן
וראשך מעט הושפל.
|
אלו פניי שמאבדים צורה
בו בעת גם בבניה -
קודקוד הראש ומטה
עד סנטר החשיבה.
|
ובדיוק בינות הזמן של המציאות והחלום
לשון כלבלב רחוב שחום חוקרת את בטני.
בצבצתי לחיים
כמה רעבות הן שתי עיניו.
|
לחוש פצעים סגורים.
העיסוי יוצר חלום.
|
הכדור בקנה.
הרובה מאיים בצילו על הפינה.
הגיטרה עירומה שרועה על הרצפה.
|
שינוי נובט מתוך סופה
המסעירה גלים שקטים
מבלבלת כיוונם
|
חוזר לאחר שחיה ארוכה
ורואה אריה וציפור מושלמים
פנים עייפות מלאות דאגה
|
כל הקופץ מן האדמה
אז יגע בביניים,
ישתחרר,
|
יד על גופה
אין בה חיים
ציון החזיר ציוד.
היה לו כבד
|
צופה בטירוף מפהק עצמו מבעד לכל נשימה
מפסק הגרון ובולע בריאה
מסתקרן בה
נולד בה
ופולט גוויה.
|
אין בלבול, ישנה בהירות.
זכור שאתה יודע, איתן!
קל מאד לעצום עיניים,
קל מאד לפספס גל.
|
היום אני יונק-דבש
המתעופף הנה והנה
ואין על מה לגונן
|
ומה שרוטט ביניהם
אדלג על הרטט והרוח מצננת
קוטפת עלים וסוחפת אותם
עד הלום
|
אוי...
איך שהחיים עוברים להם
מאינסוף לגץ של זיכרון.
|
בעזרת הריחוק מצליח לראות
איך 'עצמם' משתקף בעולם
איך העולם הוא בעצם עצמם
|
רצון לאצבעות נשיות ובוגרות
|
וצמרמרות מוות
מדלגת בשדרת
עמוד השדרה
|
אחליק על מותנך של כה נעים
נתלקח יחדיו ונצמיד טבורים.
|
'עדיף לשתוק' אני אומר
ושומע טוב מאד -
עדיף לשתוק.
|
עננים צפים על שתי וערב של אטומים.
|
השתאות ארוכה
ממראות קצרים
המראות קצרות
מתפיסת מסתורין.
|
בן רגע מן הרגע
שנוצר בה הפגע
אחוש את חושיה
כמו זו דרך הטבע.
|
אורך בקע
בצורה כה מוחשית
שבהילתך נגעתי
מבלי לשתף את גופך
|
סלסולים של עשן
כמו שירה פרסית
מעופפים מעל ראש השיכור
|
ככלות הכל את כול כולי
כרסי יכולה לבלוע
|
מצטער חרוזים פזיזים שלי
לא רציתי ליצור רושם, שאתכם אני מזניח
רק לתקופה קצרצרה הוחלף הטעם והריח.
|
ציפורים מלוות אותי
כטינקרבליות שומרות
|
נהנה להכיר
עד כמה אני פגוע
ולדעת היכן מתכעס.
|
מילים עשויות משעווה
רותחת
מתקשה
|
לחישה שליטפה כמו ממכשיר אוורור
אותי סחפה כמו רוח המסעירה כנפי זרזיר.
|
נזכר במגע שזלג כמו מברז לא סגור
אשר הפתיע כמו טיפה המתופפת על סיר.
|
תת מודע פוקח עפעפיו
פוגש במודע פנים מול פנים.
|
לטייל על כוכבים!
ממש כך!
כל צעד כוכב אחר
|
פנסים ערביים
מאירים לי פנים
כנהר של פנינים על צוואר מדינה
|
ברך את הספסל המיישב אותך
כמו אתה נועדת לו.
|
לפתע לגלות
כיסים נסתרים
בתוך תוכם של יצורים
שמגלמים משמעות
של קלילות ורעות.
|
לא היה שם כלום מלבד זקיפות ורטיבות...
ותנודות שעוברות בגנים.
את רוצה להיות אמא, את פשוט לא יודעת,
|
וכך הלא מעניינים מסתכלים בי כמו בינשוף מוזר
ואני רואה מבעד.
|
התעורר אדם בזמן זריחה
שרך נעליו ויצא את הבית
לפתוח חנות נעליים.
|
לו הייתי יודע לשהות במקום
הייתה גם עימי מיטיבה.
|
אאלץ את זה לצאת,
אאלף את זה לרקוע ברגליים
עד הרקיע ישקף את המים
ויוליד את המילים הנכונות.
|
זו פשוט התחושה, כפי שהיא
בלי לנסות לנווט אותה.
|
הצלילים מעצבים את הגלים
הצלילות תלויה בכמה אני שקט.
מפעם לפעם
מגלה עוד
|
וכך לאט מתקרב
איזה מן פרץ של פירוק
דרכו הפה מרעיף צלילים
|
כולם מטפלים בכולם
מלטפים את כולם.
זהו עולם
|
עודני מתהלך,
לעיתים מעט מרחף
|
ומשהו מתנצנץ במוח...
משהו מנצנץ בקול רך
|
לחזור עירום ורטוב, גדוש חוויות
לתחוב אותן אל תוך מנגינות חדשות.
|
שינה מתוקה
הניחי ראשי על הכר
ועטפיני בשמיכה רכה.
|
לו תטעה בדרכך
תגדל צדקתך
כי כל דרך היא דרך אל דרכך.
|
איילות המניפות אוזניהן לשלום
ועיטים הפורשים כנפיהם מרצון.
|
לשכוח איך מבטאים
תכולת חיים -
|
כך תחת מפל של זרמים עצומים
כל מילה לאיטה תנוקה.
|
מי זו שקוראת לי מתוכה
שאכנס?
|
שירים קטנים של דרך
מפנים מקום בלב.
|
באה מעולם אחר
דומה לשלי
ולגמרי שונה.
|
כשאזיק יזוק ידייך
אז תחווי מפתן דלתי.
|
העצב רמס אותי כדחפור חפר בי
והשמחה שתלה לה זרעים
שפרחו, התפתחו לפרחים.
|
מלאכים לחשו
באוזניי
בועות ותלתן.
|
חגיגי הוא שדה התעופה הזה
גדול ומרשים
וכך גם היצורים הקטנים שבו
היטב לבושים.
|
ראשית כל - נשיר העלים
בעדינות סוערת
ובגדינו כשלכת יקשטו את החדר.
|
בזמנים שזרמים
מפטפטים עם המגרעות
|
ומרטיטה עלים המכסים
שמיים 'צינג'! מנצנצים באור
השמש משליכה קרניים זהובות
כאשליה
|
התחילו
עולמות
זרים
לגלוש
על
הצלילים
|
מוסיקה צוענית
מחליפה תמונות בין אוזניים
|
המון מתחלף, מסתובב, מתמחזר
מתפזר באוויר, מחליף משמעות
וחוזר.
|
עד אשר יושפל לסוף הדעת השטחית,
עד השטחיות תעמיק מתחת לדעת.
|
מה שעצימת עיניים לרגעון של אור
יכולה
ל
ח
ו
ל
ל
|
חשבתי יש בי איתן אחד,
תמיד הרגשתי יש כמה.
|
כך יהיו לי שותפים
עטלף, סנאי, חיפושית, קרנף.
|
כאשר עמדה מולי פיה
ובגדיה נשרו כשלכת
על אדמת חיי
|
הלילה חלמתי אותה
ישירה
חיננית
צעירה ורכה
|
זימרות עונגך
מחוללים בי את כולך
|
מולי הוא נרדם
מתכווץ לילד חמוד,
עייף וקטן.
|
מילותיה כקוץ דורבן חודרות.
גלי שיערה אדומים -
אבני תצפיתם של עיטים.
|
נופים ירושלמיים במהירות חולפים
אין מיזוג, רק הסתכלות.
כשממלכת צלילים פרסיים
|
אני רב חובל
יודע לשחרר את החבל
ולצאת לדרך.
לפרוש מפרש
ולהתגמש עם הרוח.
|
כל כך אוהב את איך שהיא רוקדת עד שתולה את האנרגיות שלי בה,
משחרר את כל גופי
ונותן לעצמי לזוז לפי הטירוף האישי שלה.
|
מאין האור הבוקע
ולאיין האור הנבלע
|
לזחול לכל חור
לחדור לחקור
דרך הגוף
ולצאת אל הנפש
|
כשחש כתיבה
מבעבעת בעמקי
האם עלי לכתוב
למרות שאין היא גולשת?
|
מציץ מחטט וקולט את ידית שערי האמת.
פותח ואור מסתנן
חודר לתוכי, ממוטט.
|
לא חפץ בשכרות
נושק לכנות
ושיכרון מתפקע
לאט
|
מתוך החשיכה נובעים צבעים
גועשים
רכים
עוטפים ורוטטים
סוערים
|
מרוב הזיות כבר הפכנו לאחת
כשיצאנו אל מחוץ למקלט.
|
כמו מקפלת סירת נייר
ומשיטה בדמיוני
ומוסיפה קצת אור ניאון לתאורה
|
לכתוב בלי לסנן וללא נסיונות התחכמות
ככה... כמו שאני עכשיו, אף פעם לא הייתי.
|
אני שואל ושאלתי ואשאל ולא אחדל מלשאול
|
השיטו סירות נייר באגם הרחובי שכאן בחוץ והניחו לי לצפות,
לצפות באיך שאני לא שם.
|
המון דברים מהלכים על שתיים מחפשים דבר מה
בגלל זה הם הולכים ושבים, שואלים וקוראים
|
מה מחכה מאחורי הערפל הזה?
מה צופן הלילה חסר המיטה והשמיכה?
הקור מספר לרגליים סיפורי שביתה
האבנים כותבות על הגב קשיי מלחמה
וחוסר הנוחיות מוליד הישרדות.
|
בעמידה זקופה נכנעתי לכל -
|
רק אני עצמי גרמתי לי להתהוות מוחלטת עד כה, עם כל אחד אני
עצמי,
אבל רק אני גורם לי להיות אני.
והיא האישה, סוחפת אותי בדיוק לכיוון הנקי הזה, אל ההתהוות
שלי.
|
כבר לא הייתי בחיים, הפכתי נשמה, ריחפתי כמו הזיה, כמו ענן
חלומות השואב חיים מכל דבר בעולם.
|
איבדתי סטנדרטים, ולא אחפשם שוב.
האידאל הוא אשליה שלא אזהה עוד.
כבר לא אציב תנאים.
אם ארצה דבר מה מתוך רצון... אעשה אותי אליו.
|
קרלוס קסטנדה עם פניו התמימות.
יודע, בלי לדעת שהוא יודע.
פיסול באבן גיר
|
העולם לבש לו דמות של שש ציפורים
|
Somewhere
between the rainbow and the stars
|
כל אשר היה נראה לי זר
לפתע קם לו
לבש מעיל של מר מוכר.
|
מסתורין העולם
מושך אותי כמו
ואקום!
|
כיצד עושים לדעת מה לעשות כאשר לא יודעים מהי העשייה הנכונה?
|
מרוב שהבנתי הפכתי עילג
זקוק לזמן להירגע
ממכת השמש הזו.
|
אל תתפתי
ובאיפור כסי פנייך
הנאות.
|
כמה בא לי לשכב על הסלע
אף אחד
אף אחד לא יודע...
מתוך רחם הרגע פרצתי
ובכל דבר חי כך נגעתי.
|
בעצבותי אני בודד
תמיד בודד בה
|
כל דבר
שיש בו נשמה
חוצה ת'לב
|
מילים של בלבול יוצאות לך כשהמסתורין נחשף בך.
|
ווווואאאא יאאאאווווו פססססצצץץ
קשש פץץ מיאוו סנקלוווום
|
ועכשיו,
כשאני מתעטפת,
אני מתקרבת להיות עם עצמי.
|
ביטני חשקה בנדודי מדבר,
בחולות מדבר סהארה עם גמלים ושמש.
|
אההה... איך עולם קורא לי פתאום.
|
צלילות
מתחרזת לפתע עם לחן
|
לתאר...
לתאר לעצמי בראשי את כל מה שעברתי היום.
זהו הדבר אשר אנסה לעשות עכשיו.
לא להגדיר!
לתאר...
|
אל הארכיון האישי (64 יצירות מאורכבות)
|
|
"אני מוחה, זה
ממש לא נכון"
גרפומן הסלוגנים
לאחר שנאמר לו
שמישהו ראה
סלוגן יפה שלו |
|
