|
שם עט של מישהו עם כמה שמות.
חולון עיר יפה, מניסיון.
אופטימוס פריים גב גבר.
אקסל רוז היה אליל ילדות.
ג'ים מוריסון סתם מסטול.
מכוניות מביאות מפה לשם.
ג'וקים? כוס אמ אמא שלהם.
תפוז מכני בגיל 8, מסתבר שזו לא קומדיה.
הומור קלוקל.
שיניים צהובות.
קריאה מהנה !!
בפרק הזמן שעבר בין שליחת כתב היד שלי, לחתימת החוזה, ופרסום
הספר, הייתי עסוק במחשבות פילוסופיות על מהות הקיום, שהתנקזו
לכיוון אחד ברור - האסלה. לא באתי על סיפוקי, נשארתי עם שאלות
ללא מענה (לא שבאמת קיוויתי למצוא תשובה), ונותרתי עם המוזיקה,
המשחקים של מכבי
|
"תלוש לך מדי? קשה לך מדי?" צווח המנחה. קולו הפך ליותר ויותר
צורמני.
"בתחת ... חי חי"
"אתה רוצה ללכת הביתה? אתה רוצה לקום מהמיטה??" צווח המנחה.
עכשיו הוא נשמע כמו שפשוף של מתכת במתכת.
|
היא שנאה את הילדים בגן, שהיו מושכים לה בצמות ומציצים לה
בשירותים. היא שנאה את רוני, שהיה שופך עליה חלב ומוזג לה חול
לתוך התחתונים. היא שנאה אותו כל כך, שיום אחד, כשהוא רדף אחרי
ילדה אחרת, שירה חיכתה בצד שהוא יתחיל להציק לה
|
שלומי הסביר לה פעם אחרי פעם שהרגע הכי עצוב בילדותו היה
כשגילה שזאורוס הוא לא באמת דינוזאור, אלא איש אמיתי בתחפושת.
|
לאחר שצחצח את שיניו ובדק שלא יצאו לו עוד שערות לבנות במהלך
הלילה, התיישב על האסלה, הדליק את הסיגריה הצרפתית הדקה שלו,
והחל לחרבן.
לאחר חצי שעה בדיוק הוא הוריד את המים, כמו בכל בוקר, פעמיים,
ושטף את ידיו בסבון אנטי בקטיריאלי שהוא מקבל מאחיו בדרום
אפריקה
|
"כן, כן," היא אמרה ולא הצלחתי להבין אם היא עונה לי או שהיא
נהנית, שלא כמו בזיון הקודם שבו היא השמיעה קולות של סרט
פורנו.
אחרי שגמרנו המשכנו לשבת במקלחת, מתחת לזרם המים החמים, היא
מכורבלת בין זרועותיי ורגליה מפושקות, כך שהזרע יישטף.
|
חלמתי עלייך לפני שני לילות. היית לבושה בשמלת ערב שחורה, עם
שסע ענק שנגמר סנטימטרים לפני תחילת הירך השזופה והחלקה שלך.
|
אני אמן
אני מרדן
אני אביב
גפן קטן
|
מלטף אותה, מריח את גופה
נשימתה נעתקת והיא דרוכה
מגע הלשון המחוספסת
מרטיט את עצביה
|
אומרים לי שאני אפס
שלא אכפת לי מכלום
קורא עיתון וקופץ לספורט
|
היידה שרה
היידה שרה
היידה שרה
היידה שרה
|
אני סטודנט
למדעי בעלי חיים
דרוסים
בצד הדרך
|
שמעתי שאומרים
שגסיסה בייסורים
זה דבר די לא נעים
לאנשים מאוכזבים
וקראתי שני שירים
על מין ויחסים
שני דברים שחסרים
|
כל מה שבראשינו זה עוד יום בלי דם
עם כינורות, פסנתר וזמר מיובש ברקע
רדיו מלטף, הומור יבש, סרטים של מג ראיין
ותמיד יום טוב
|
אני מבין מה קורה לי
כאשר אני עף מאופניי, משתלב עם המדרכה, ורואה את מתחריי
שועטים את קו הסיום, ועלטה מזדחלת את הכרתי
אני לא יודע לרכב על אופניים
|
שפתיים רכות
מלוות בלשון רטובה
גבות מסודרות תמיד
מותניים צרות
|
עתיד מזהיר כבר לא ייצא מזה
אז לכי להתחתן
לכי להזדיין
|
אני מאמין בכל יכול שיושב מולנו
ומנגן על רחשי מוחנו
אני מאמין בכל יכול ששוכב עלינו
ומזיין את ישבננו
|
תעשי לי בוקר נפלא
תעירי אותי עם ליטוף בזקפה
ושלחי אותי לעבודה
תבדרי אותי
תבדרי אותי מהר
|
כלוא בתוך ארבע דקות של דבש
רוצה להוסיף קצת אגרסיה אבל
אבל
אבל אי אפשר.
|
ואבא הוריד את הכובע הקטן המוזר שעולה פעמיים
ביום, על הראש
ולא מכסה מהשמש
וקשה להבין בגיל שש
|
כל היפים
השותקים בצפירה
מתוך כבוד למוסד ולא לנופלים
המבינים את המהות
של טקסט מהותי
|
הוא הלך לעולמו
ויחזור בעוד כמה רגעים ארוכים
שם שלט על החלון
"פקח אני פורק סחורה"
|
|
|
תמיד חשבתי
שקוראין לו "חג
בעומר"
חזל |
|
