[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יליד המאה העשרים, נשוי ואב לשלושה.

איש מחשבים במקצועו.

כתב בעבר מאמרים לאתר The Marker.

מצא מספר בעיות אבטחת מידע במוצרי מחשב והפך את זה
לתחביב.

לאחרונה החליט שהוא מתחיל להיפתח לעולם וגם הוא רוצה
לשחק בחשפנות רוחנית ולהביע את הגיגיו ודעותיו,
דברים מהם נמנע במשך שנים עקב תחושת סלידה ממרחב
הפרהסיה.

למרות שאת השירות הצבאי הסדיר הוא סיים מזמן,
עקבות הטראומה נטבעו בשירים רבים
אשר נחשפים כעת לאיטם.

רובם המוחלט של השירים הם מתקופת השירות הסדיר
כי היה רע עד שהנפש היתה חייבת למצוא מפלט
ודרך ביטוי.
לקראת סיום השירות הופיעה בחייו זו שבעתיד תהיה אשתו
וכך נשזרו באסופה גם מספר שירי אהבה אופטימיים.

מאז שחזר לאזרחות כנראה שהיה לו די טוב כי הוא לא
כתב שירים נוספים.

נחזיק לו אצבעות בתקווה שיהיה לו מספיק רע בכדי
שיחזור לכתוב שירים או שפשוט יחליט שהוא רציני.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פארודיה
נכנסה לה הגברת מכינרת, לבושה כמו מוזיאון השעווה (ואני בטוח
שכמה חלקים אצלה עשויים מפלסטיק), ומכריזה: "אני באתי לחפש את
הבוביק שלי!

סיפור ילדים
היה היה פעם ילד בשם ניצן.
אבל בעצם, אף אחד לא קרא לו ניצן.
כל אחד קרא לו בשם אחר. שם שכל אחד המציא.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שכול
צועק: "בואי הנה
גיבורה גדולה,
תני לי בן-
חסר לי אחד"

ביקורת
שאין בו שום דבר אישי
ואפילו כעת הוא כותב בגוף שלישי

יחסים
אבי מושיט לי יד
ממרחק שנותיו

מורבידי
והירח והאגם כבר לא יעזרו לי
כי נשארתי לבד, והירח כבר שחור

קינה
אחי,
כשנשאתי אותך על כפיי
בשדרת הברושים
בסופה חיכו שאר האנשים.

כעס
טבעו באנייה
התרסקו במטוס
ובשאר אלפי מיתות משונות

יחסים
על דברים קשים
שנאמרו לחינם
על אימרות שהפכוני לפגם.

מורבידי
אלה לא אותם המראות שראיתי
(ועיני הרי פקוחות לרווחה)

גורל
וזה עובד רוב הזמן.
מתעלמים מאבנים קטנות
המתחלקות מתחת למשקל
נופלות לאינסוף
ואתה מעל.

בדידות
איש הרמזור
מחליף צבעים (לפי סדר ומחזור)
כשאתה לידו עומד.

הומור
את רעבה לסקס לאחרונה
אבל לא אתן לך
לפני החתונה.

אהבה
חלון נפתח
בחדרי לבי

כמיהה
נצרתו שוחררה
חייו הותרו, החלה הארה.

מחאה
הנה הגיהנום עולה
כמו אד מהביל
אל מעל גגות הבתים

כמיהה
ונותרנו מאחור
מביטים בהן
בערגה, בזעם

ייסורים
האימה השקופה
זוהרת באור יקרות
אופפת אותי בחלום בלהות

אהבה
את שרה בי
ועצובה

יחסים
קווי כוח סמויים לעין
מושכים אותנו
בהתחלה כוס לזין
ואח"כ נשמה לנשמה

יחסים
מלאכים
אנו מנסים להיות
לא תמיד מצליחים
אך ברגעי חסד מבליחים
בחשכת חיינו.

אהבה
אצבעות מהודקות
מעבירות מסרים

אהבה
אוחזים בנפש
נטמעים בחלום

עצב
ביום שישי
5 אחה"צ
העולם יצא
הוא תיכף ישוב.

הרהור
בריצה מבוהלת
אל האוטובוס האחרון,
להספיק ולתפוס את
בלוז יום ראשון.

הרהור
אבל לפעמים צריך גם לדעת
לחזור מהמעמקים

כמיהה
דגי פירנאה ונימפות
נושאות מטוסים
וסירות דייגים

אהבה
ומרוב אהבה
מבקעת את קרביי
אהבה של אינסוף
פולחת את עורקיי

בדידות
אני רוצה רק לעבוד ולעבוד
לשכוח שאפשר לרקוד.

הלל
השמשות מאירות
את דרכי למחר,
הירחים נדים:
"הנה המעבר".

ארוטי
משחרר מעצורים
לאוויר נעתר

כמיהה
עמל השנים מול יופי ונעורים
זעה ומאבק מול יופי בערגה נאנק.

כמיהה
העט מרחף מעל הדבר
שאינו נכתב

גיהנום
זה לא שהעולם עקום
זה אני שרוקד
מסביבו

אמונה
אוי ה', נאנקתי...
אוי נערתי, גנחתי...

עצב
ועוד אחת
ומעיין נפרץ
סכר נופל
נהר זורם

יחסים
האם תאהב אותי
בלי איפור?
תחבק אותי גם
עם לב שבור?

כמיהה
אוי, דפנה, להזמין אותך לצאת לעיר...
אבל מה לעשות, ואני קצין תורן והלילה עוד צעיר...

גורל
קצות ציפורניי
כבר מלוהטות
ואלוהים, אלוהים, איפה הברז!

כמיהה
ואליך אביט בערגה
כי עיוור הייתי

אהבה
שרים, רוקדים ומשתכרים
מעצמנו, מפלא היותנו

מחאה
קרביים נפתחים בלהב מסוקים
על גלי ימות חול בוערות

אהבה
מנגן לי ברוח
את מקצב גופך
המשאיר אחריו
מצעד גוונים וריח.

ייסורים
שם כבר כל חבריי
ונשארתי לבדי, חי.

יחסים
בדיחה מול סכין
חרב מול תעלול
עתיק מול שכלול
מס-כאב כלול.

גורל
אש בשבילים
שעליהם הלכתי ואלך

מחאה
ושוב יוצאת לדרך
תחושת הרג מפעמת

כמיהה
השקט שאומר הכל
אינו מסרב לי

עצב
אנווט בין חגים
בדרכי אל הקיץ החמים.

גורל
ואותו לא חיפשתי
אבל ידעתי
שהוא מחפש אותי

גורל
אובך הערב
מאבק את הצלקת שלי

געגוע
וללכת, למשל, לים
ושם
למצוא שקט ושלווה
בין מטקות וערווה

אהבה
אז אני אותך חיבקתי
כמו גוזל את הקן
אז אני אותך חיבקתי
ומאז לא ישן.

הרהור
אבל, והיה והבוקר לא
יאיר
ואשאר בחשרת עד

מחאה
ושוב ברדיו
אנשים בקול רועד
מספרים על פיגוע, ירי, מתאבד.

נוסטלגיה
זכרונות
שעולים
במקומות לא צפויים
מתוקים ומרים
נראים לא מקושרים

גורל
מאחורי האדמה נשמטת
לקול צעדי, בשקט.

יחסים
החלום השביעי כבר רוקד לו
החוצה בשקט הלילה המחניק

מצב
העצמאות האישית
ללא מחיר ללא פשרות
נאחזת בידי
כתרנגול כפרות

גורל
מתקדם לעבר
פצצה לא נודעת
האורבת במוחי אי-שם
מאחורי הדעת

בדידות
מתוך שינה
לתוך חלום שבור

כמיהה
חלונותיי רואים
דמעותייך זולגות
ממרחק הפרידה

יחסים
האחד עדין נפש
רגיש וביישן
והשני סוער, חזק
ועקשן.

מחאה
לאמת אין דרישה במקומותינו
אפילו לא בתור נוסטלגיה

אהבה
השמש רוקד ולס בשערך
והדרך אלי נפתחת בליבך

כמיהה
נעמעם את האורות,
נשים מוסיקה שקטה -
נכנס למקדש האהבה,
ונוריד את התריסים.

ג'ננה
מטורפי כל העולם התאחדו
מוזרי כל תבל התקבצו
למפגש שנתי, איחוד משפחתי
לאנשים עם מוח בעייתי.

בדידות
זוגות על ספסלים
דוקרים מעדנות.
זה לא אנחנו
שם הוזים.

מחאה
תמיד באים אחרי
ומנקים.

גורל
רסיסי חיים
מתנפצים מול עיניך

יחסים
אני צריך להורגו
בכדי לזכות בלב הזהב
של אהובתי.

גורל
במהלך הימים
פגעו בו
חיים אלימים

ארוטי
אזום מארב או
פשיטה על גופך המתפשט כלפיי

רומנטיקה
את עצמנו נמצא מופשטים
מכל רגש וזעם

הרהור
מחר נולד היום

מורבידי
החימוש אוזל
הדם נוזל
חידלון זוחל
גוף כושל

מחאה
אני, שהכרתי את המלחמה
דרך ידיות של מכונות משחק

מורבידי
לפני מותי
כשאדע שהוא ודאי
אריח את המוות
כשעודי על שתי רגלי

יחסים
לעזוב בלי לשאול
בלי לגעת
בלי לנשום, אתה שומע?
מר לב-אבן?

יחסים
כי כבר שכחתי כיצד
אוהבים בשניים
איך מתעלסים בעיניים

הרהור
כל שצריך הוא עט ונייר
ורגשות שיספיקו
לחרוז הדבר.

עצב
מבעד למאמצים
מעבר לדיכאון
מעל המאמץ הפיזי
מתחת למשקל המכביד
מצד העייפות
ובתוך הכאב

מצב
הריח כבד
ואבא, לא גנבתי!
הידיים נוגעות
ומס הכנסה, שילמתי!

ייסורים
ושוב דהרה מטורפת, כבדה
בדרכי ליעד לא-נודע
משמעת, ציות, עבודה.

ארוטי
מחול של סליחה
מחילה וויתור
נגיעה יחידה
בבשר הבתול

רומנטיקה
וקדוש הוא חדרינו
ואנחנו מאמינים
הוי, כמה שאנחנו מאמינים.

גורל
שם אשכב בפישוק איברים
שומע את המספרים היורדים
עושה עצמי מנסה לקום
אך נמשך חזרה לרצפת הקרש השבורה.

הומור
תיזהר חזירון
הרי מצאתי אני
את המטמון.

ג'ננה
אל מול מזבח ואורגן
הנושף אוויר מעצמות חלולות
של אנשים ששכחתי
נשמות שאיבדתי

מצב
גופי
התרוקן מעצמו
ומצא מנוחה

בדידות
מחשבתנו
מושכת אך לא נוגעת
בחשוף

מורבידי
שלחתי אנשים
לבדוק מה קיים
מעבר לכאב.

אכזבה
את שחיפשתי
כבר שכחתי
למרות שיגעתי
לבסוף לא מצאתי

גורל
משקע וזיכרון
מצביעים עליך
"אתה יהודי"

אהבה
ידייך, ידייך
זורמות בעורי

עצב
תגידי לי
שזה נגמר
שמותר לבכות
מעומק הלב הנשבר

ארוטי
ההחלטה, לתת
יותר

הומור
את כתפיי ארים
שיבלטו כהרים
למול רב"טים פשוטים

מצב
מעל המים מדלגים
אל מיטות יבשות

הלל
הבלוז עובר לאט
אל הדיו והדף
פנינת הים - צדף

הרהור
בחולות נולדים
חלומות מרצוננו
החופשי

הרהור
כשהגעתי האוהלים כבר רוקנו
והאנשים
כבר, בנפשותיהם, את המקום עזבו.

מחאה
את מה שעשית לי
לא תוכל להשיב

ייסורים
כאב לופת
שורף ומכווץ
את, את, את הלב

יחסים
מוכה כחייל שחור
ומושבת
כשאת המלכה הלבנה
נתת לי מט.

מחאה
הר-הבית בידינו המדממת,
אך לא מרפה.
עניין של מדיניות יד חזקה.

יחסים
איתה כבר נסעתי
על כבישי זכרונות
ומתחת סדיני אוהבים

הומור
האם הפסיכולוג ממני יתרשם?
או ימצא אותי אשם?

גורל
פותח ת'פוקוס
אוכל לי עוד לוקוס
והוא, הוא
מביט לעברי.

כעס
אתה יכול לשמוע
אותם, כולם
חושבים על אותו הדבר
ושותקים.

מחאה
ברחבי א"י
עם מחסנית בפנים
ואצבע על ההדק
עיניים בגב
ומתח, מתח נשגב.

כמיהה
פרפר מרחף ביננו
כנפיו מטשטשות צבעים
בונות רגעים
קסומי התרגשות וזיעה
חלום והזיה

עצב
פציעה אחרונה
מתיל מולדת

רומנטיקה
מרימה מבטה אלי
וכובשת חיוך מתוק.

מקום
בצל ההד המהביל
מחליפות משמרות
בהצדעת מכירות
זה זמן רב

מורבידי
שם למטה בוער
כל שהיה ונגמר
אהבה, שנאה
וזיכרון קו הגמר

ג'ננה
בתוכי נשים
עושות מסדרי-זיהוי

הומור
"איפה האחות?" "באתי רק בשביל תרופות"
יוצאים, נכנסים, רבים

יחסים
ואת נתת לי מחסה נרדף
לשמותיי הזרים, לידי החוטאים
של שלום ואימה שאותך שוטפת. עירומה.

שכול
"תשבי גברת,
אין לנו בשורה נהדרת,
תשבי גברת."

ייסורים
הסתכלתי בראי
והצבע חזר.

בדידות
דקירה
והאויר לא יוצא בשריקה.
שיסוף
והדם עומד על כנו.

אלוהים
והאש תעלה ותחמם
את האל הטוב

געגוע
אדומים שמי ינואר
מעל גגות בתיי
שכביסה מתייבשת
על חבלי גגותיי.

מחאה
הארץ אותה ארץ
החרב אותה חרב
הדם אותו דם

רומנטיקה
יופייך לוהב, צורב
אינו מסרב
לליבי הדואב.

הומור
האנטומיה שלך אותי מעניינת
רק כמטעם לשן הטוחנת

הרהור
להביט לי ישר בעיניים
ולראות אם יש שם, בפנים, אחד או שניים.

הומור
רוקד כמו מרבה רגליים
רגליו שולטות במקצבים
כמו במעשה כשפים.

הומור
אני יושב ומחכה ליום שישי
כי הדבר הוא בנפשי

גורל
וסוגרים לך את הדלת
ואתה מסתובב
עומד מול הזמן
והוא לא שם.

כמיהה
בשבילך
להיות ליצן
מאוהב, מטופש, הוזה
זה לא קשה

כמיהה
שלא לטעות, לא להבריח
להרגיש טוב ולא להשכיח

געגוע
חוזר לדרכים
בלי שם
לפסגות שבהן
הייתי נושם.

הומור
נשים בגופיות
עושות לי
ויברציות נפשיות

יחסים
לסיבוך אין מקום בנו,
כל הקשרים הותרו

הומור
כל סוג של שלילי
מגעיל לי

מורבידי
שם יחכו לי הפרשים השחורים
על סוסי השאול
לקחת אותי
למחוזות השטן, לתחתיות נשמה רצוצה

ייסורים
הן תוהות ושואלות,
חוקרות ומבקשות
לדעת את תוכי

גורל
כמו עיוור שניתן לו,
אך למספר דקות
לראות את העולם -
ואז תיסגרנה עיניו בחזרה

הומור
סדין ורוד מתעופף ברוח
בין ערביים
בינות נגמ"שים ואוהלים
בצבע חאקי דהוי ומתקלף.

מצב
והאדמה אינה נענית לרגליך
וכך גם הנערה שבידיך

החום מעייף
והיא לאה
ואין לה כוח אליך

יחסים
בחורף הזה
דרכים נפגשו
אני ואת.

סאטירה
"אני, אין לי אלוהים"

סאטירה
אני מלך הקומדיה
מסופק רק במדיה.




כל המציל שתי
נפשות בישראל-
מצילתיים!


תרומה לבמה





יוצר מס' 4925. בבמה מאז 23/5/02 16:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיתן כספי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה